אמפנדס גבינה

הייתי ילדה מאוד תוססת ועירנית, הסקרנות בערה אצלי מגיל צעיר ונהגתי לשאול המון שאלות גם אם בקטע מציק. אהבתי הרבה היסטוריה, עד היום אני חובבת גדולה, וכבר בגיל צעיר נהגתי לקרוא ספרים "כבדים" על מלחמת העולם השנייה. אבא שלי הוא מורה להיסטוריה אז ספגתי ממנו המון. אהבתי גם נורא לטייל, ועדיין אוהבת!
בילדות, כל הפן של האוכל לא היה משמעותי. זאת אומרת, מאוד אהבתי לאכול ורגע הארוחה הוא תמיד היה רגע השיא של היום, אך לא התעסקתי בזה יותר מדי. גדלתי בבית שלא ממש בישלו בו מתוך תשוקה ולא הקדישו חשיבות מיוחדת למזון. לכן, כילדה בשנות התשעים, הכי אהבתי לאכול ממתקים, חטיפים, שניצל תירס וארטיקים במכולת השכונתית. כל יום אחרי בית ספר הייתי קונה קורנטו עוגיות ומתענגת על כל רגע. הפרסומות לממתקים שבו את לבי וכל פעם שהיה יוצא חטיף חדש הייתי רצה למכולת לנסות אותו. עד היום לא ברור לי איך נשארתי רזה.

בגיל ההתבגרות התחלתי להקדיש קצת יותר זמן לבישול אבל גם אז זה היה מרקים ותבשילים אינסטנט, כי זה מה שספגתי בבית. אבל ההתעסקות וההתעניינות כבר הייתה שם. החשיפה התחילה כשהייתי הולכת לבתים של חברים שם הבישול היה יותר נוכח ומרכזי ופתאום טעמתי דברים שלא היו מוכרים לי כלל – פסטו ביתי, אנטי פסטי, לזניה, ואז הייתי מנסה את אותם מאכלים בעצמי בבית.