לא להאמין שכבר עברו שלוש שנים והנה עוד דקה אנחנו נוחתים בישראל, שוב מחדש יוצרים לנו חיים חדשים, נפרדים מהמוכר, מהחברים, מהנופים, מהמאכלים, מהתרבות, מהמנטליות השונה, וחוזרים אל המוכר אך בכל זאת שונה. הכנתי רשימה של דברים שלמדתי בשליחות הזאת. אשמח אם תשמעו את השיר שכתבה ויולטה פארה (יוצרת צ׳ילאנית מאוד מוכשרת) בביצוע של מרצדס סוסה (זמרת ארגנטינאית מופלאה) בזמן שאתם קוראים.

שפה 

אין ספק שהדבר הכי טוב שיצא לי מהשליחות זה שלמדתי עוד שפה ולא סתם שפה אלא ספרדית שהיא שפה שאני כל כך אוהבת וכל כך הרבה אנשים מדברים אותה. אני לא אכחיש שההתחלה לא היתה פשוטה, שאר החברות שלי ואנוכי כבר מזמן הגענו למסקנה שללמוד שפה חדשה אחרי גיל 40 זה ממש לא פשוט. אבל התעקשתי, ניסיתי ודיברתי עם טעויות והלכתי למפגשים שאני הייתי דוברת האנגלית היחידה בהם כך שאין ברירה וחייבים לדבר ספרדית ווואלה, זה השתלם בסוף.

אני עדיין לא מבינה כל מה שאומרים לי (בעיקר פה בצ׳ילה שהספרדית שלהם לא משהו) אבל אני מסוגלת לנהל שיחה בספרדית, לקרוא עיתון (אפילו קראתי ספר), לקרוא מתכונים בספרדית (ממש חשוב במקרה שלי), לעשות חוגים שונים בספרדית ולפעמים אפילו משמשת מתורגמנית לחברות שלי שמדברות פחות טוב את השפה.

אנשים

הכל מתחיל ונגמר באנשים והאינטרקציה איתם (לא שלא ידעתי את זה קודם אבל זה מתחדד כשאתה גר במדינה זרה). אחד הדברים הכי חשובים לדעתי בשליחות או כשגרים תקופה ארוכה בחו״ל זה למצוא חברים טובים שאתה יודע שאתה יכול לסמוך עליהם ולהעזר בהם ולהיפך. מכיוון שהם בעצם הופכים להיות המשפחה שלך לתקופה מסוימת. אני חייבת לציין שאני מרגישה שזכיתי להכיר חבורה מקסימה של חברות ומשפחותיהם שהיוו לנו את המשפחה הצ׳ילאנית/ ישראלית שלנו.

בנוסף התברכתי גם בכמה חברים מאוד טובים (לא ישראלים) שאני מאוד אוהבת ואני יודעת שהפרידה מהם תהיה לי קשה.

בית

הבית הוא המקום בו אנחנו נמצאים פיזית. הוא יכול להיות בישראל והוא יכול להיות בצ׳ילה אבל מה שחשוב שאנחנו המשפחה נמצאים בו ביחד! ולכן כאשר אנחנו נודדים כמשפחה הבית שלנו תמיד איתנו. ובאותה נשימה גם לדעת שאין עוד מקום כמו ישראל בשבילנו, לא משנה כמה זמן נחיה מחוץ למדינה שלנו.

לבקש עזרה

כן, גם אני שהכי אוהבת את העצמאות שלי ולא להיות תלויה באף אחד למדתי להעזר בחברים, בעיקר מהחברים הישראלים שאיתם הרגשתי הכי פתוחה והכי קרוב למשפחה שיש אבל לא רק ישראלים.

לשתות

טוב שלא תחשבו לרגע שהפכתי לשתיינית אבל אני בהחלט יודעת עכשיו להנות מכוס יין טובה, בנוסף למדתי להכיר עוד כמה משקאות נחמדים כמו: פיסקו סאור, קפיריניה, מוחיטו ועוד.

העולם קטן

לא משנה כמה אתקל בזה זה ימשיך להפתיע אותי. חיבורים בלתי אפשריים בין אנשים ומקומות. ולא רק בין הישראלים.

החיים דומים בכל העולם

הדברים היומיומיים שכולנו מתמודדים בחיים מאוד דומים ולא משנה מאיזה מדינה אתה מגיע: פרנסה, חינוך, משפחה, מערכות יחסים ועוד…

לתכנן

לתכנן טיול כמה חודשים מראש, לקבוע ארוחת ערב שבועיים ואפילו יותר מראש. ספונטניות זה טוב וכיף אבל גם להיות מתוכננים ומאורגנים לדעת מה מצפה לנו בעתיד הקרוב הופך לפעמים את החיים לקלים ופשוטים יותר.

לנהל שיחות סלון/ מעלית/ברזיה

 גם זאת טכניקה מאוד חשובה, התחלתי להשתמש בה כאשר גרנו בלונדון (שם זה היה באנגלית, הרבה יותר קל) והשתכללתי פה בצ׳ילה בכל האירועים והמפגשים שהיו לי במהלך השנים.

להתגבר על הביישנות הטבעית שלי 

אחד ה – דברים היותר חשובים שלמדתי. להגיע למקום חדש שלא מכירה בו אף אחד ולהתחיל לדבר (ראו גם סעיף קודם) או ליצור קשר עם מישהי שעוד לא פגשתי ולהזמין אותה ללכת איתי לאיזה אירוע שהוזמנתי (אהלן טלי חברתי היקרה לי מאוד).

מרחק זה דבר יחסי

כשנוסעים בארגנטינה או בצ׳ילה שהן מדינות עצומות בגודל שלהן מבינים כמה ישראל קטנה.  הטיולים שלנו הורכבו ממרחקים עצומים שגמענו עם המכונית. לא להאמין שהיו ימים שנסענו אפילו 1000 ק״מ מבלי כמעט להרגיש.

עוד דבר שלמדתי בקשר למרחקים היה איך אנשים ממדינות אחרות מתייחסים למרחקים. לדוגמא: כאשר שואלים אותי מהיכן אני בארץ אני תמיד אומרת שאני מתגוררת בצפון ישראל שזה כשעה ממרכז הארץ (תל אביב). לא מזמן דיברתי עם חברה אמריקאית שסיפרה לי שהיא מתגוררת בוושינגטון וכשדיברנו קצת יותר לעומק התברר שוושינגטון זה בעצם שעה מוושינגטון… קצת משעשע שאצלנו מרחק של שעה נסיעה מגדיר אזור שונה.

חוגים

בישול, קרמיקה, looming – כל כך כיף ללמוד דברים חדשים ולשמחתי מצאתי לי פרטנרית מתאימה שיש לנו המון במשותף, חברתי הקנדית, קים.

ביחד בילינו שעות בקורס קרמיקה שאת התוצרים שלו אתם יכולים לפעמים לראות בתמונות של האוכל שאני מצלמת.

ועכשיו ממש לקראת הסוף התחלנו ללכת לחוג looming,

אנחנו עושות סדנא פרטית עם מורה מקסימה. לצערי התחלנו ממש קרוב לסוף התקופה שלי פה.אבל אני נהנית מכל רגע.

איך להתנהג בזמן רעידות אדמה 

האמת היא שהבתים פה בנויים כל כך טוב לרעידות אדמה חזקות כך שלפעמים אני מוצאת את עצמי ממשיכה לעשות את מה שעשיתי כשהתחילה רעידת האדמה. גילוי נאות: את רעידת האדמה הכי רצינית שהייתה בתקופה שגרנו פה פספסנו כי היינו בבואנוס איירס, היא היתה 7.8 בסולם ריכטר והיא היתה כל כך חזקה שאפילו בבואנוס איירס הרגישו אותה (מי שמתגורר בבניינים גבוהים). כאשר חזרנו הביתה גילינו שהמגרות במטבח נפתחו ונפלה כוס פלסטיק לרצפה. בנוסף למדתי שיש הבדל בין רעש אדמה לרעידת אדמה….

ולסיום משהו קטן ומשעשע שגם למדתי פה וזה לפרוץ לבית (שלי!) – את הטכניקה החשובה הזאת למדתי מחברתי איילת שנתקעה פעם מחוץ לבית פה בסנטיאגו, לא האמנתי שקצת אחר כך אשתמש בשיטה הזאת מספר פעמים….

גם אתם הייתם בשליחות או גרתם בחו״ל? אשמח לשמוע מה אתם לוקחים איתכם מהתקופה הזאת בתגובות למטה ↓

בחרתי הפעם לתת לכם מתכון עם קינואה מכיוון שקינואה ומאפים הם שני דברים שעבורי מסמלים את דרום אמריקה. אם אתם אוהבים קינואה אל תחמיצו את המתכון המצוין הזה!

מאפה קינואה (תבנית פיירקס מלבנית או כ – 8 קעריות אישיות)

2 כוסות קינואה

3 בייצים

¾ כוס שמנת מתוקה

1.5 כפיות אבקת קארי

מלח ופלפל שחור לפי הטעם

למילוי:

2 כפות שמן זית

1 בצל אדום חתוך לקוביות

2 חצילים חתוכים לקוביות

1 קישוא חתוך לקוביות

2 סלסלאות של פטריות חתוכות לקוביות

½ כוס מים או ציר עוף

מלח ופלפל שחור לפי הטעם

גבינת פרמזן מגוררת

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל – 180 מעלות, משרים את הקינואה בהרבה מים למשך שעה. בזמן הזה מכינים את המילוי.

מחממים מחבת רחבה ומוסיפים את השמן. מטגנים את הבצל עד הזהבה כחמש דקות. מוסיפים את שאר הירקות ומטגנים כעשר דקות תוך כדי ערבוב מדי פעם.

מוסיפים את המים או הציר מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כרבע שעה (כיסוי חלקי). מתבלים, טועמים ומתקנים תיבול.

מצננים מעט את המילוי.

מרתיחים סיר עם הרבה מים, כאשר המים רותחים מוסיפים את הקינואה ומבשלים כרבע שעה עד שהקינואה מוכנה. מסננים את המים מהקינואה ומצננים מעט. מוסיפים את שאר המרכיבים ומערבבים היטב.

הרכבת המנה: בתבנית פיירקס גדולה משטחים את המילוי,

מניחים מעל את תערובת הקינואה.

מפזרים מעל הקינואה את גבינת הפרמזן המגוררת.

מכניסים לתנור לחצי שעה עד שהחלק העליון משחים.

מחכים מספר דקות לפני שמגישים (כדי שהמנה לא תתפרק כאשר פורסים אותה).

♦ בתאבון ♦

אם הכנתם את המאפה קינואה או שיש לכם שאלה או הערה אשמח לשמוע עליה בתגובות כאן למטה ↓

מחפשים עוד מתכונים עם קינואה? נסו את:

סלט קינואה

מחפשים עוד מאפים? נסו את:

פסטל דה צ׳וקלו

סדנאות בישול דרום אמריקאי

עשיתי לכם חשק ללמוד עוד על המטבח הדרום אמריקאי? אני מזמינה אתכם להצטרף לאחת מהסדנאות שלי, כל הפרטים פה