עוטף עזה, זה לא המקום הראשון שעלה לי בראש כשחשבתי על מקום לטייל בו. והאמת היא שהיומיים האלה לא החלו בתור ימי טיול אלא סיור שארגנה חברתי הבלוגרית נועה כרמון יחד עם חברתי ג'וד ויינמן מעליית הגג של ג'וד. הכל החל במבצע שומר חומות ובפוסט בפייסבוק שכתבה נועה בסוף המבצע בו היא ביקשה שנזכור את תושבי הדרום גם ביום שאחרי הלחימה. אז זכרנו ויצאנו שש נשים מאזור העמק לסיור היכרות בעוטף עזה. באנו לשמוע ולראות את המציאות מקרוב, פגשנו אנשים כואבים אך אופטימיים, מלאי חזון ולעיתים מיואשים ושמענו את הסיפורים שלהם. תרשו לי לשתף אתכם בחוויות שלי מאותם יומיים.
אנונה, באשקלון
את יום הסיור שלנו התחלנו באשקלון בביסטרו אנונה של רן שמש ואשתו. אנונה הוא כבר מוסד ותיק באשקלון ופתוח משנת 2004, יש לו ניחוח ניו יורקי המאוד לא אפייני לאשקלון. התיישבנו לשיחה עם רן הבעלים, הוא סיפר לנו קצת על ההיסטוריה של אנונה, דיברנו על התקופה שלפני הקורונה ועל הדברים שהשתנו בעקבות הקורונה. כמובן שהשיחה גם נסובה על ימי הלחימה ועל המורכבות של התקופות האלה. באנונה הם מייצרים את כל האוכל הנמכר כולל הלחמים והקרואסונים. לפני הקורונה הם העסיקו כ 30 עובדים והיו פתוחים לאורך כל שעות היום. היום הם עובדים עד השעה ארבע אחר הצהריים והצוות הצטמצם מאוד. רן שם דגש גדול מאוד על חווית הלקוח ומאוד חשוב לו שהכל יהיה מדויק גם בשירות גם באוכל וגם בניקיון. אני חייבת לציין שבתור לקוחה תשומת הלב לפרטים הקטנים היתה מורגשת מאוד. האוכל היה טעים מאוד ועשוי בקפידה.
רביולון, אשקלון
באזור התעשייה של אשקלון פגשנו את קרינה שמנהלת את העסק המשפחתי, רביולון, מפעל לפסטות טריות ורביולי. כמה משפחתי העסק? אפילו הסבתא עבדה במפעל עד שהגיע לגיל 95. איך ששמעתי את קרינה מדברת היה לי ברור מאיפה היא הגיעה, ארגנטינה כמובן. אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל לארגנטינה הגיעו הרבה מהגרים מאיטליה והאוכל הארגנטינאי מאוד מושפע מהמטבח האיטלקי. כך שממש לא הייתי מופתעת שהעסק של הפסטות שייך למשפחה שהגיעה מארגנטינה. לפני הקורונה רביולון מכרה בעיקר למסעדות. בעקבות הקורונה הם עברו למכור לשוק הפרטי בעזרת קבוצות רכישה ומכירה לנקודות איסוף בישובים שונים. השוני בקהלים גרם להם גם לשנות חלק מהמוצרים שלהם. הפסטות שלהם מיוצרות ללא חומרים משמרים וללא צבעי מאכל. הפסטות נראו כל כך טוב! שישר עשינו לנו הזמנה, ואחרי שטעמתי אני יכולה לספר לכם שהם מאוד טעימות!
משתלה עליזה, מבקיעים
עזבנו את אשקלון ונסענו לכיוון מושב מבקיעים. שם, ליד תחנת הדלק נכנסנו למשתלת עליזה. הפעם השיחה לא נסובה סביב הקורונה אלא סביב מבצע שומר חומות. פגשנו את סימה ואביבה מנתיב העשרה. המשתלה בבעלותן משנת 2003 אך למעשה המשתלה קיימת כבר 40 שנה. בעיניים דומעות הן סיפרו לנו איך כל סבב לחימה בדרום, משתק אותן, כמה קשה להן לשרוד וממבצע למבצע ההלוואות הולכות וגדלות. הסיפור של סימה ואביבה ממש נגע לליבנו, סיפור על ניסיון הישרדות והאחזות כי זה הבית שלהן. לפני שנפרדנו מהן רכשנו מהן כמה צמחים וכל פעם שאני משקה את הצמחים, אני חושבת עליהן.
נתיב לשלום, נתיב העשרה
ואז נסענו לפגוש את צמרת מנתיב העשרה. עוד מפגש לא פשוט בכלל חיכה לנו. מושב נתיב העשרה נמצא ממש על הגבול עם עזה, כל כך קרוב שמרגע השמע האזעקה יש לך 5 שניות להגיע למרחב מוגן. כבר כאשר נוסעים ברחוב עד שמגיעים לבית של צמרת נתקלים במספר רב של מיגוניות צבעוניות המספרות בעצמן את הסיפור של תושבי האזור. אנחנו נכנסות למרכז המבקרים של נתיב לשלום, מקום גדול צבעוני ונעים ומתיישבות לשיחה עם צמרת. היא מספרת לנו על המציאות המבלבלת שבה היא חיה: מצד אחד יפה ושלו רוב הזמן ומצד שני פרקי לחימה מטלטלים שבהן הם לא יכולים להישאר בבתיהן ומצד שני גם לצאת לדרך ולנסוע למקום שקט יותר מסוכן מאוד. צמרת ומשפחתה הגיעו לנתיב העשרה מזיקים בשנת 1998, הם חיפשו חיי כפר וקהילה ומצאו את כל זה בנתיב העשרה. אבל המציאות הבטחונית מזדחלת בעקשנות לחיי היום יום שלהם. לפני עשר שנים צמרת פתחה את מרכז מבקרים כדי לספר על החיים בעוטף עזה. היא הכינה יחד עם ביתה מעיין סרט באורך 20 דקות הנותן הצצה קטנה למציאות חייה ולמה בכל זאת היא נשארת בעוטף.
פרויקט החומה של צמרת
צמרת נוהגת להביע את עצמה דרך היצירה והיא מעבירה חוגים לקרמיקה. היא החליטה ליצור בקרמיקה אבנים צבעוניות שעליהן כתובות מילים שונות: אופטימיות ומלאות תקווה, וכל מי שמגיע למרכז המבקרים מקבל אבן שהוא בוחר, ואז הוא נוסע לחומה ומדביק אותה שם. כך, לאט לאט החומה נעשתה מקום שמביא שמחה וגאווה מחומה אפורה, היא הפכה למקום של תקווה. לא רק אורחים הולכים לחומה, גם ילדי היישוב אוהבים ללכת לחומה עם הוריהם ולראות מה השתנה. הביקור עם צמרת היה מרגש ואופטימי כאחד, היא סיפרה על רצונה להיות בת אדם חיובי ושמח, לחנך לנתינה, לא לתת לטרור ולאלימות להשפיע עליה ולשנות אותה. מילותיה האחרונות של צמרת לפני שנפרדנו היו שהיא רוצה שאנשים יבוא לבקר בנתיב העשרה ללא פחד!
רוצים לקרוא יותר לעומק על נתיב לשלום ואמנות במרחב הציבורי? כנסו לפוסט שכתבה חברתי תמר גרינברג הלפמן מהבלוג "החיים סילאן"
אצל פפו בכרם, אור הנר
לסיומו של יום הגענו לביקור אצל פפו בכרם בקיבוץ אור הנר. פפו עלה ארצה בשנת 1973 מסנטה פה שבארגנטינה. אחרי שנים רבות שעבד כמנכ״ל בתעשיות השונות בקיבוץ ובאיזור הוא יצא לפנסיה והחליט להתפנות לתחביביו השונים: הכנת יין ופיסול בחוט ברזל עבה. פפו נטע כרם קטן ליד ביתו ומהענבים שהוא מגדל הוא מכין יין: אדום לבן ורוזה. פפו תמיד נמשך לאמנות ובצעירותו הוא צייר וציוריו היפים מעטרים את קירות ביתו. הישיבה בחצר ביתו מול נוף השדות והבריזה הנעימה יחד עם האירוח מחמם הלב של פפו, עפרה אישתו ובנו ארנון (המעביר סיורים קולינריים בשדרות, נשמע לי ממש שווה חבל שלא הספקנו) היו סגירה מרגיעה ליום שלעיתים הרגיש קצת כמו רכבת הרים.
מרכז התנועה אדמה, שדרות
את היום הנוסף שלנו באזור בילינו במרכז התנועה אדמה של ניר בן גל וליאת דרור. לא יכולנו לבקש לעצמנו סיום יותר אופטימי וממלא את הלב מאשר המפגש עם ניר ולהקת הרקדנים שלו. לאחר 17 שנים של עשייה במצפה רמון הם הרגישו מיצוי וחיפשו מקום אחר שבו הם יוכלו לחבר את האמנות לקהילה. הם בחרו בישוב שדרות ועברו אליו לפני כחמש שנים. הם התמקמו בבית ספר בשכונת ניר עם, לא שכונה קלה אבל הם הגיעו עם המון אנרגיה ואמביציה לתרום לקהילה שבה הם נמצאים. כאשר הם מקיימים פסטיבלים הם דואגים שאנשים מהשכונה יכינו את האוכל. הם מטפחים גינת ירק שממנה התושבים יכולים לבוא ולקחת ירקות וכמובן הופעות ופסטיבלים ללא תשלום. חלק מהמימון שלהם מגיע ממשרד התרבות. מרכז אדמה הוא בעצם בית ספר לתנועה ויש בו שני מסלולי לימוד:
- מסלול של ריפוי בתנועה יום בשבוע בימי ראשון
- מסלול כוריאוגרפיה ותנועה הם בכוונה לא מזכירים את המילה מחול, מרגישים שזה מצמצם את מסלול הלימודים. מכניסים הרבה חדשנות, עובדים עם מצלמה וקולנוע, מכינים בעצמם את המוזיקה ועוד.
מי שלומד במסלול לכוריאגרפיה ותנועה עובד גם עם הקהילה: נכים, אוטיסטים, גיל שלישי, פגועי נפש ועוד אנחנו זכינו לראות חלק ממופע שהם התאמנו עליו בהשתתפות הרקדנים: איתי, עירד, רוני ועדי.
על עוד מקומות שאפשר לבקר בהם באזור אפשר לקרוא בפוסט הזה שכתבה חברתי תמר.
אז מה נבשל היום?
לא מזמן קניתי כרוב סגול להכין סלט קולסלאו לערבי הטאקוס שאני עושה לפעמים בציפורי. בעודי משוטטת לי בפינטרסט שלי נתקלתי בסלט אחר שמכינים עם כרוב סגול, סלט כרוב סגול ועדשים. אממה, לא היו לי את כל המרכיבים. מי שמכיר אותי יודע שזה לא מה שימנע ממני להכין את הסלט אחרי שהחלטתי. אז פתחתי את המקרר ואילתרתי. את הברוקולי שמופיע במתכון המקורי החלפתי בשומר שאני ממש אוהבת ויצא סלט ממש טעים. את הסלט מצאתי בבלוג מקסיקני שכבר המלצתי עליו פעם, שווה לכם להיכנס אליו, יש לה מתכונים ממש טובים.
סלט כרוב סגול ועדשים
½ כוס עדשים כתומות
¼ כוס בצל ירוק חתוך
½ 1 כפיות מלח
1 כפית סוכר חום
3 כפות חומץ תפוחים
3 כפות שמן זית
¼ כרוב סגול קצוץ דק
2 שומר קצוצים דק (או ראש ברוקולי קצוץ)
3 צנוניות חתוכות דק
2 כוסות רוקט חתוכות
3 כפות אוכמניות מיובשות (אופציונלי)
3 כפות גרעיני חמניה
אופן ההכנה:
- לשטוף היטב את העדשים במים קרים
- להכניס לתוך קערה חסינת חום ולמלא במים רותחים, לתת לעדשים לשהות בתוך הקערה בזמן שמכינים את הסלט כחצי שעה. העדשים צריכים להיות רכים אבל לא רכים מדי
- להכניס לקערה את הכרוב, השומר והרוקט ולערבב
- להכניס לתוך קערה קטנה את הבצל הירוק, מלח, סוכר, חומץ תפוחים ושמן זית ולערבב היטב
- לסנן את העדשים
- להוסיף לקערת העדשים את הסלט
- לשפוך מעל את הרוטב
- להוסיף את האוכמניות וגרעיני החמניה
- לערבב היטב כך שכל הסלט מצופה ברוטב
- לטעום ולתקן תיבול
- להגיש לשולחן
סלט כרוב סגול ועדשים שלא תפסיקו לזלול מחפשים עוד מתכונים של סלט? נסו את:
ארוחה מקסיקנית קייצית – פוסט משותף עם אורטל הרפז
סדנאות בישול דרום אמריקאי
עשיתי לכם חשק ללמוד עוד על המטבח הדרום אמריקאי? אני מזמינה אתכם להצטרף לאחת מהסדנאות שלי, כל הפרטים פה
לא רוצים לפספס מתכון חדש? הרשמו עכשיו לקבלת המתכון ישירות למייל שלכם
כתבת מקסים ומרגש. הרגשתי שהסיור היה משמעותי בשבילך בטח כמשהי שגרה בצפון ומכירה את האיזור כפי שמשתקף בטלויזיה במיוחד בתקופות אימות. כפי שידוע לך משפחתי גרה ביד מרדכי המרוחק 6 ק"מ מעזה, גם אני נולדתי בקיבוץ ומרבה לבקר באיזור. כדאי לדעת שזהו איזור מבוקש ביותר עם רשימות המתנה ומחסור תמידי בבתים במרבית הישובים. אוהבת את המתכונים המיוחדים שאת מפרסמת בבלוג. לא כמו בכל מקום
אני ממש שמחה שהצלחתי להעביר את התחושות שלי. זה בהחלט לא היה סיור רגיל והדגש היה יותר על האנשים שגרים שם מאשר על המקומות. הבנתי שיש מקומות מאוד מבוקשים באזור וזה משמח לשמוע.
תודה על המחמאות על המתכונים שלי, אני שמחה שאת אוהבת אותם