פאי פרג צ'ילאני

איך אני יודעת שאני בכל זאת שייכת למשפחה הגרעינית שלי? שאנחנו באמת קורצנו מאותם הגנים? אתם בטח מתפלאים שאני שואלת את השאלה הזאת, מה זה לא ברור מאליו? אז האמת היא שלא, ממש לא מובן מאליו. מאז ומתמיד הייתי שונה מהאחים שלי, לא רק במראה החיצוני (אגב, ככל שאני מתבגרת אנחנו נעשים יותר דומים) אלא גם בפנימיות שלי.

שונה במה?

כשהייתי ילדה זה ממש הטריד אותי, האחים שלי בכל הזדמנות טרחו להגיד לי שבטח החליפו אותי בבית החולים ושהייתי אמורה להיוולד למשפחת "שמלה" (שם המשפחה של אימי) ולא חמו (שם המשפחה של אבי). לא, זה לא היה מרוע או מחוסר אהבה אלי, פשוט הייתי ילדה אחרת מהם. הייתי ילדה שקטה מאוד, תלמידה טובה על גבול החכמולוגית, היו לי חברות אבל לא בכמויות של האחים שלי (כנראה שלא הייתי חברותית כמותם), הלכתי לתנועת נוער אפילו שתיים אם מחשיבים את נוער לנוער, הייתי מדריכה בתנועה, אני שמאלנית במשפחה של ימנים, כל החברות שלי אשכנזיות (היום יש כמה שלא אבל בילדות זה ממש בלט), ניגנתי על פסנתר (או על העצבים, תלוי את מי שואלים), רקדתי קצת בלט, עשיתי קורס קריאה מהירה ובכלל ספרים הם אהבה גדולה שלי, עשיתי קורס תכנות קצר בתקופת בית הספר בזמן שאף אחד סביבי לא ממש הבין מה זה, יש לי בגרות מלאה, האחים שלי תקתקו את רישיון הנהיגה ורק אני עברתי טסט חמישי, בצבא הייתי "קרבית" – מדריכת תותחנים, נסעתי לטיול ארוך אחרי הצבא, גרתי בעיר הגדולה, למדתי בתל אביב מחשבים, יש לי תואר ראשון ואני היחידה מכל ארבעתנו שמאז הצבא לא גרה קרוב להורים.

האמנם מרדתי?

תמיד כשמדברים איתי על גיל הנעורים ועל מרד בגיל הנעורים אני לא כל כך מבינה על מה מדברים, אני הייתי כזאת ילדה טובה, אף פעם לא שברתי את הכלים, תמיד עשיתי מה שאני אמורה לעשות. רק עכשיו בעודי כותבת את הפוסט הזה אני מבינה שבעצם, בלי כוונה, כל השוני הזה שלי הוא סוג של מרד, מרד בילדה שהייתי אמורה לגדול אליה. אז מסתבר שיש גם מרד נעורים חיובי 🙂

אז שייכת או לא?

אם נחזור רגע לשאלה שפתחתי איתה את הפוסט: "איך אני יודעת שאני שייכת למשפחה הזאת?" התשובה היא פשוטה – כולנו אוהבים ממש פרג. תסכימו איתי שאם יש חומר גלם שנוי במחלוקת במטבח הרי זה פרג (נו טוב אחרי כוסברה וחצילים) ואם ארבעתינו אוהבים פרג ברמה כזאת שאמא שלי מכינה לנו פאי פרג רק לנו ומחלקת אותו לארבעה, אז אין מצב שאנחנו לא משפחה אחת. דרך אגב, יש עוד הרבה דברים שאנחנו דומים בהם חוץ מהפרג כמו חוש הומור שלא תמיד אנשים מבחוץ מבינים אותו אבל זה כבר לפוסט אחר.