קרה לכם שראיתם משפט שגרם לכם לעצור ולהגיד זה המשפט שהכי מייצג אותי, הכי מדבר אלי. לי זה קרה עם המשפט הבא: ״לאמץ את השינוי״. ראיתי את המשפט הזה מוצמד לפיה של חודש ינואר (מקרי שבחודש זה גם נולדתי?), דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה לשים את המשפט על הלוח שלי בחדר העבודה. כשראיתי את המשפט הזה הרגשתי כאילו הוא נכתב ממש בשבילי, מתאר את רצף הארועים שקרו לי בעיקר בשנים האחרונים ואיך שקיבלתי אותם. לפעמים אני מרגישה שאני באמת חיה לפי המשפט הזה והוא אכן מתאר אותי בצורה מדויקת.
כמו כולנו, גם אני עברתי המון דברים בחיים שלי, חלקם משמחים וחלקם מאוד קשים ועצובים. אבל שרדתי אותם ומכל דבר למדתי והתפתחתי. עברתי כל כך הרבה שינויים בחיים שלי מהילדה של אבא ואמא שהכי קשורה למשפחה יצא שבסוף אני הכי התרחקתי פיזית: אם זה בצבא כשהייתי מדריכה בתותחנים ושרתתי בשבטה, המשיך בטיול הגדול של אחרי הצבא (7 חודשים של טיול, כמה געגעועים היו בטיול הזה)ֿ לימודי מחשבים בתל אביב, מעבר ליקנעם עלית (מקום שלא הכרתי בו אף אחד ג׳ינג׳י פז חזר לצבא ואני נותרתי לבדי עם הכלב), מתחילה לעבוד ביקנעם, סגירת מקום העבודה שלי בזמן ההריון עם המג׳ונג׳ן תוך כדי בניית הבית ואז המעבר למושב ציפורי (שוב מגיעה למקום שבו לא מכירה אף אחד ומתחילה לבנות ולפתח קשרים עם חברים חדשים) שוב חוזרת לעבוד, שוב נסגרת החברה (מבטיחה לכם שזו לא אשמתי אבל המקרים האלה בהחלט גרמו לי לעצור ולחשוב מה אני רוצה לעשות בהמשך חיי), שבר גדול ואז התאוששות ואושר גדול ואחריו קפיצה ללונדון לשנה (איזו קפיצה נפלאה זו היתה), חזרה למושב ואחרי שנתיים יציאה לשליחות בצ׳ילה.
שנה אחרונה לשליחות
השנה האחרונה בצ׳ילה התאפיינה בהמון חוסר בהירות והתלבטויות, באוקטובר ג׳ינג׳י פז קיבל הצעת עבודה שכללה מעבר למדינה אחרת לעוד תקופה של שלוש שנים. התגובה הראשונית שלי היתה כמובן ״מה פתאום! חוזרים לארץ, 3 שנים זה מספיק״. אבל אז מתחילים לחשוב על כל היתרונות הנפלאים שיש במגורים במדינה זרה ואז הסדקים בחומת הסירוב מתחילים להתרחב והלא הופך ל״אולי״ ואח״כ בעצם ל״למה לא״ ובסוף ל״כן, אני רוצה את זה! אני מוכנה להמשיך הלאה״. אז היה לנו מו״מ ממש ארוך ומייגע. חוסר הודאות נמשכה אפילו כשארזו לנו את הבית ועדיין לא היה לנו ברור לאן המכולה נוסעת… בסופו של דבר החלטנו לחזור לארץ ואנחנו כמובן מאוד שמחים על ההחלטה הזאת (עדיין לפעמים יש צביטה קטנה בלב על מה שהיה יכול להיות) ונרגשים להיות בארץ, לראות את הילדים מאושרים במקומם הטבעי כאילו מעולם לא עזבו. ג׳ינג׳י פז יפרוש ויתחיל להגשים את כל החלומות שלו ותאמינו לי שיש לו המון חלומות וגם אני מתכננת להתחיל כמה פרויקטים חדשים ומרגשים מבחינתי. אז כן, אני מרגישה שהמשפט הזה כל כך מתאים לי אני בהחלט מהאנשים שמאמצים את השינוי ואני יודעת שכל שינוי כזה מקדם אותי הלאה למקומות חדשים והחיים יכולים להיות טובים יותר.
אם כבר מדברים על שינויים אולי תנסו השנה להכין במקום הסופגניות הרגילות את המתכון הצ׳ילאני הבא: ״calzones rotos" שהתרגום שלו לעברית ממש מצחיק ונקרא ״תחתונים שבורים״. מצאתי את המתכון בבלוג שנקרא ״en mi cocina hoy". ההכנה שלו מאוד פשוטה וקלה, אין התעסקות עם שמרים והתוספת של גרידת לימון לבצק מוסיפה ארומה מיוחדת. הכי טעים לאכול אותם כשהם חמים וטריים. הכנתי אותם ביום חמישי האחרון והם נגמרו במהירות ע״י ילדי וחבריהם (וכבר סיפרתי לכם לא פעם כמה בררנים הילדים שלי). אם אתם לא אוהבים לטגן כמוני (אפילו שניצלים אני אופה), ממש בקרוב אעלה פוסט על סופגניות אפויות, שגם הן מהמטבח הצ׳ילאני.
Calzones rotos כ – 30 יחידות
3 כוסות קמח לבן
0.5 כוס אבקת סוכר
1.5 כפיות אבקת אפיה
60 גרם חמאה רכה
1 ביצה
2 חלמונים
1 כף פיסקו, רום או וודקה
1 גרידה מלימון או תפוז
קורט מלח
מים לפי הצורך (אני הוספתי כ 7 כפות)
שמן לטיגון עמוק
אבקת סוכר לזרייה
אופן ההכנה:
- להכניס לקערה עמוקה: קמח, אבקת אפיה, אבקת סוכר והמלח ולערבב בעזרת מזלג.
- להוסיף חמאה, ביצה, חלמונים, פיסקו וגרידת לימון
- ולערבב היטב בעזרת כף מעץ (אפשר גם במיקסר) להוסיף מים לבצק (כף אחת בכל פעם) עד שנוצר בצק אחיד.
- לפזר מעט קמח על השיש ולרדד את הבצק למלבן בעובי של כחצי סנטימטר.
- בעזרת גלגלת של פיצה או סכין חדה ליצור מלבנים בגודל של 10* 4 סנטימטרים ובמרכז כל מלבן לחתוך חריץ.
- לקחת אחד מהקצוות של המלבן ולהכניס אותו לתוך החריץ ולמשוך בעדינות החוצה
- לחמם סיר עם שמן עמוק, כאשר השמן רותח (כ 180 מעלות) להכניס בעדינות לתוך השמן לטגן כ 2 דקות מהצד הראשון ואז להפוך ולטגן עוד כדקה את הצד השני. להוציא ולהניח על נייר סופג.
- לפזר אבקת סוכר מעל ולהגיש חם.
♦ בתאבון ♦
אם הכנתם את calzones rotos או שיש לכם שאלה או הערה אשמח לשמוע עליה בתגובות כאן למטה ↓
מחפשים עוד מתכונים לחנוכה? נסו את:
סדנאות בישול דרום אמריקאי
עשיתי לכם חשק ללמוד עוד על המטבח הדרום אמריקאי? אני מזמינה אתכם להצטרף לאחת מהסדנאות שלי, כל הפרטים פה
מאמצת את המשפט… וגם את המתכון.
תמונות מקסימות.
תודה עידית! עשיתי שיעורי בית 🙂
תשמעי, זה נראה ממש ממש טוב.
וגם השם המיוחד עושה חשק…
האמת שזה ממש טעים, הייתי מופתעת איך הילדים זללו אותם. בעלך מכיר אותם מצ׳ילה?
שינוי זה אחד הדברים שאנחנו כבני אדם הכי חוששים ממנו-כי השינוי מביא את הלא נודע… ואנחנו תמיד מחפשים וודאות. שנים היה לי מאד קשה עם שינויים ,קטנים כגדולים.עבדתי קשה כדי לשנות את זה. אולי אני אחרוג גם מההצהרה שלי של "לא מטגנת כלום" ואכין קלצונס רוטוס.
ריבי את מאוד צודקת הלא נודע בהחלט מאוד מלחיץ ומאיים. אבל לפעמים יש משהו מרגש בלא נודע שנותן אנרגיה וחיוניות.
מנסיון אישי שלי אני יודעת שאני מתמודדת הרבה יותר טוב עם שינויים שאני יודעת שיש להם התחלה וסוף.
מחכה לראות את הקלצונס שלך, חג שמח!
אני אוהבת את המשפט (המקביל לשלך) – השינוי הוא הדבר הקבוע ביותר וכשחושבים על זה, זה באמת משפט פותח ומאפשר!
נקרא מתכון מעולה, אבל אמתין בסבלנות לסופגניות האפויות 😉
חגית אני מכירה גם את המשפט שלך והוא אכן משפט כל כך נכון וכאשר מתעמקים בו לרגע מבינים את היופי שבו. יאללה בחמישי אעלה את המתכון לסופגניות האפויות, יהיה לך עוד זמן להכין אותן.
וואו כמה שהזדהיתי עם מליון דברים בפוסט שלך. ריגשת אותי יקרה. והתחתונים עושות לי חשק! תודה
תודה רבה יונית. מחכה לראות את הקלצונס שלך
יש גם משלוחים.. נראה טעים ברמות ומבינה לליבך מנסיון בנושא מעברים והחלטות .
מי כמוך מבינה בנושאים הללו, תודה רבה נורית על התגובה, אחשוב על משלוחה…
בא לי בזמן המשפט הזה…
מחכה למתכון של האפויות
חיבוק גדול יקרה. מעלה עוד היום את המתכון לאפויות
איזה פוסט מרגש שחושף את ויקי החרוצה, הרגישה, ההרפתקנית והחכמה. החיים מזמנים לך הפתעות ומכולן – את צומחת ומפתיעה אפילו את עצמך.
המתכון הזה מזכיר לי משהו דומה שאמא שלי הייתה מכינה. כשהייתי ילדה הצורה הזכירה לי פ׳ סופית ומאז זה היה שמן בבית. חייבת לנסות (כשיהיה לי פחות בלגן בבית).
יו, מלי איזה תגובה מרגשת. המון תודה.
מקווה שהשיפוץ יסתיים בקרוב