שבוע שעבר ביום שישי בשעה 10 בבוקר נשמעה אצלי בבית בציפורי דפיקה בדלת. פתחתי את הדלת וארבע בנות דודות שלי עמדו שם מחייכות ונרגשות. לאחר כמה דקות שוב דפיקה בדלת והפעם בת דודתי וביתה עמדו בדלת נרגשות. ואז שוב, לאחר מספר דקות דפיקה אחרונה ואני פותחת את הדלת כבר לא נרגשת כלל מכיוון שבעבר השני עמדו אחותי וגיסותיי. וואו כמה זמן עבר מאז שנפגשנו! עבר כל כך הרבה זמן שאפילו לא דמיינתי שיהיה כל כך פשוט, כיף וממלא לחדש את הקשר. יש לי משפחה גדולה, בעיקר מהצד של אבא שלי. עם הרבה דודים ובני ובנות דודים. יש לי המון זיכרונות טובים מהילדות שלי, מהחגים המשותפים שהיינו חוגגים יחדיו כאשר סבתי הייתה בחיים וכמובן שהיו עוד הרבה מפגשים כיפים. מכל מיני סיבות לא פגשתי את רובן בשנים האחרונות. אני יכולה לחשוב על מספר סיבות אבל כשחושבים עליהם הם בעיקר תירוצים. כך חלפו להן השנים ונוצר מן ריחוק כזה, ריחוק פיזי אבל ממש לא ריחוק בלב. להמשיך לקרוא מג׳דרה קולומביאנית
