אני לא יודעת איך זה אצלכם במשפחה בליל הסדר אבל אצלי במשפחה הגרעינית כשמגיעים לקריאת ארבעת האחים בהגדה מתחיל הויכוח מי קורא את החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול. אולי זה בגלל שאנחנו ארבעה ילדים אז זה ממש קלאסי ומתבקש שכל אחד יתפוס לו דמות מאחד האחים ואולי בגלל שאנחנו כל כך שונים אחד מהשני. בכל אופן זה תמיד משעשע ומצחיק הויכוח הזה שתמיד מסתיים בחיוך.
אז לכבוד חג הפסח הצטרפתי לחברותי לפרלמנט והחלטתי לכתוב על ארבעת האחים של הבלוג שלי. האחים בפוסט הזה הם לא האחים הפרטיים שלי אלא חומרי הגלם שמשתמשים בהם בבישול הלטיני.
חכם
חכם מה הוא אומר? חכם אומר תירס. למה דווקא תירס אתם שואלים? בהגדה כתוב שהחכם רואה את הפוטנציאל הגלום בכל דבר ותירס הוא אחד מחומרי הגלם הכי זמינים והכי מגוונים במטבח הלטיני. אפשר להשתמש בו בצורתו הבסיסית ולאכול את הגרעינים שלו, אפשר לטחון אותו ולהכין פסטל דה צ׳וקלו או אמפנדס תירס, אפשר לייבש אותו ולהשתמש בו כתוספת לסביצ׳ה, אפשר להכין פופקורן מלוח ופופקורן מתוק (פופקורן מתוק זה לגמרי המצאה דרום אמריקאית ואני ממש שמחה שהיא לא עשתה עלייה לארץ), אפשר להשתמש בקמח תירס ולהכין מגוון מאכלים כמו טורטיה או פופוסאס או אפילו קובה למרק ואפילו אפשר להכין מהגרגירים עוגה. התירס הגיע ליבשת דרום אמריקה ממרכז אמריקה במאה ה – 15. התירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, אפשר לגדל אותו פעמיים בשנה על אותה חלקת אדמה. לתירס יש המון סוגים וזנים (מאות). לתירס המקסיקני המקורי יש ארבעה צבעים המייצגים, לפי אמונתם של המקסיקנים, את צבע עורם של בני האדם: לבן, אדום (אינדיאנים), כחול (אפריקאים), והצהוב (אסייתים). בספרדית התירס נקרא maiz והתרגום שלו זה מחייה החיים. קלח התירס הלבן נקרא Elote.

רשע
רשע מה הוא אומר? רשע אומר פלפל צ׳ילי חריף. למה דווקא צ׳ילי אתם שואלים? בהגדה כתוב שתפקיד הרשע להקשות וללגלג. יש משהו שהוא יותר מקשה מאשר חריף באוכל? בעיקר לאלו שלא אוכלים חריף. הידעתם שחריף הוא לא טעם אלא בעצם כאב? כאשר אוכלים חריף או אפילו כאשר נוגעים בחריף ואח״כ מקרבים את הידיים לפרצוף או לאזור רגיש אחר מתבצעת פעולת צריבה של תאי העצבים הקרובים לעור וזה יוצר גירוי. אם אוכלים חריף במינון סביר תחושת הטעם מתעצמת ואילו חריפות מוגזמת גורמת לתחושת שיתוק קלה. החדשות הטובות הן שחריפות היא טעם נרכש, כך שאם תתמידו באכילת חריף בהתחלה במינון נמוך תתרגלו לאט לצריבה ותוכלו בהמשך אף לאכול מאכלים יותר חריפים. רוב המתכונים שלי בבלוג אינם חריפים למעט הסביצ׳ה ועוף הטינגה. לפני שעזבנו את צ׳ילה הוזמנו ע״י חברים הודים למסעדה הודית איתנו היו גם זוג ממקסיקו וזוג בריטיים חובבי אוכל הודי. האוכל ההודי ידוע בחריפותו הרבה וכאשר נשאלנו ע״י המארחים שלנו אם אנחנו אוכלים חריף התשובה של כולנו היתה חיובית (אני חייבת לציין שבצ׳ילה הרבה פעמים גם כשמבקשים מנה חריפה היא לא תמיד מגיעה חריפה, טעם נרכש כמו שאמרנו קודם). המנות הוזמנו ואנחנו החלנו להעמיס על הצלחת מהמטעמים שהוגשו לנו. ביס אחד בפה ואנחנו מתחילים להזיע, וואו זה היה חריף ברמה שלא אכלנו אף פעם! לכולנו זה היה חריף, כן גם למקסיקנים וגם למארחים ההודים שלנו. המארחת שלנו מאותתת למלצר שצריך עוד יוגורט לשולחן (היוגורט מנטרל קצת את החריפות) ואז שוב מבקשים עוד יוגורט לשולחן. בסופו של דבר לכל אורח היתה צלוחית יוגורט לידו. אין ספק שזו הייתה חוויה משעשעת במיוחד.

תם
מה הוא אומר? תם אומר תפוח אדמה. למה דווקא תפוח אדמה אתם שואלים? בהגדה כתוב שהתם עומד במקום, אין לו צורך בשינויים מרחיקי לכת. ותפוח האדמה הוא מן ירק שכזה קצת משעמם ולא ממש מרגש. יש מעל 5000 סוגים שונים של תפוחי אדמה. בפרו מגדלים יותר מ 300 סוגים של תפוחי אדמה. יש תפוחי אדמה לבנים (כמו שאנחנו רגילים לאכול בארץ), צהובים, ורודים וסגולים. לתפוח האדמה יש טעם נייטרלי לכן הוא סופח בקלות כל טעם שמחברים לו. מקור תפוח האדמה הוא בפרו, בהרי האנדים הגבוהים שם לא יכלו לגדל תירס ומשם תפוח האדמה הגיע לאירופה ע״י הכובשים הספרדים. במטבח הלטיני אפשר למצוא הרבה מנות עם תפוחי אדמה, יש פסטל דה פאפאס שמאוד מזכיר פאי רועים (יהיה פה מתכון לזה בקרוב), ומרקים שונים שמכילים תפוחי אדמה, יש תפוחי אדמה ברוטב פלפלים מדהים ויש גם תפוח אדמה ממולא. בסוף הפוסט תמצאו מתכון למנה פרואנית טיפוסית בשם causa limeña מנה טעימה במיוחד ומאוד מפתיעה בטעמים שלה ובהגשה שלה.

שאינו יודע לשאול
מה הוא אומר? שאינו יודע לשאול אומר שעועית. למה דווקא שעועית אתם שואלים? בהגדה כתוב ששאינו יודע לשאול אינו מביע עמדה אישית ומראה אדישות. השעועית היא ירק מאוד נפוץ במטבח הלטיני אבל הלטינים אינם עושים עם השעועית דברים מרגשים. נכון אפשר להכין מרקים מגוונים כמו מרק שעועית שחורה וגם porotos granados (מרק שעועית צ׳ילאני), אפשר להוסיף לתבשילים כמו צ׳ילי קון קרנה ופאג׳ואדה ואפילו אפשר להכין ממנו מחית טעימה למריחה או למילוי הטורטיה אבל זהו בערך. במזרח הרחוק מכינים למשל מהשעועית: אטריות ואפילו ממתקים. אני יודעת שהמון אנשים נרתעים מלאכול שעועית בגלל תופעות הלוואי שלה. אבל, אם מקפידים להשרות אותה לזמן ממושך (אפשר אפילו 24 שעות ולהחליף את המים מספר פעמים בזמן ההשריה) ואף לבשל אותה עם עלי דפנה או אצת קומבו תופעת הלוואי של הגזים מצטמצמת מאוד.

נקודה משעשעת למחשבה – שעועית אולי ירק אדיש אבל אי אפשר לאכול ממנה ולהישאר אדישים 🙂
causa limeña
אז המתכון שלנו להיום הוא causa limeña זוהי מנה פרואנית טיפוסית קרה. אומרים שהיא מנה ממש עתיקה מהתקופה הפרה קולומביאנית, נהגו להכין אותה עם ממרח פלפלים פרואנים ורק אחרי הכיבוש הספרדי הוסיפו לה את מיץ הלימון. אחד הפירושים לשם של המנה היה שבזמן המלחמה בין צ׳ילה לפרו, הנשים נרתמו לעזור לגברים הלוחמים והן היו מוכרות את המנה הזאת תוך שהן צועקות: ״por la causa" עבור הסיבה. בפרו מכינים את המנה הזאת עם תפוחי אדמה צהובים ורוטב שמכינים מהפלפל הפרואני שהוא בצבע כתום. אבל פה בישראל אי אפשר להשיג כרגע תפוחי אדמה צהובים וגם לא פלפל פרואני. לכן, במתכון שלנו נשתמש בתפוח אדמה רגיל וכן בפלפלים חריפים רגילים. בשיטוטי באינטרנט ראיתי שמכינים את המנה הזאת עם כורכום במקום עם ממרח הפלפלים. הכנתי באחת הסדנאות את המתכון עם הכורכום ויצא ממש טעים. בנוסף, נשמר הצבע הכתום היפה של המנה. כך שאתם בהחלט יכולים להכין את המנה עם כורכום. מה שכיף במנה הזאת שאפשר להכין אותה בצורות שונות ועם מגוון של מילויים. המילוי שהבאתי פה הוא של טונה אבל אפשר להפוך את המנה לצמחונית ע״י מילוי של פרוסות עגבנייה, אבוקדו וביצה קשה. אפשר למלא גם עם עוף מוקפץ. בקיצור הבנתם את הרעיון, נכון? תשתוללו עם המילויים. בנוסף אפשר גם להגיש את המנה כמו שאלמד אתכם היום שמזכירה סושי, אפשר למלא ברינג ולהגיש בתור מנות אישיות ואפשר גם להכין בתבנית גדולה ולחתוך ריבועים להגשה. ממש מה שמתאים לכם. המנה הכי טעימה ביום ההכנה אבל אפשר לאכול ממנה גם ביום המחרת (אם במקרה ישאר לכם).

Causa limena (פרו)
1 ק"ג תפוחי אדמה
1/4 כוס מיץ לימון
4 פלפלים חריפים או 1 כף כורכום
1 קופסה טונה בשמן זית
1 כפית פפריקה חריפה
1/2 בצל סגול קצוץ
1 פלפל אדום חתוך לקוביות קטנות
כוסברה קצוצה
2 כפות מיונז
1 אבוקדו חתוך לרצועות
6 זיתים שחורים
מלח, פלפל לפי הטעם
אופן ההכנה:
- מבשלים במי מלח את תפוחי האדמה בקליפתן עד שיעשו רכים (להיזהר לא לבשל יותר מדי כך שהקליפה תפתח ומים יחדרו לתוך תפוחי האדמה).
- חוצים את הפלפלים לרוחב, מוציאים את הגרעינים ומבשלים בסיר עם מים עד התרככות.
- מכניסים את הפלפלים לתוך הבלנדר וטוחנים היטב.
- מייבשים את הפלפלים על המחבת.
- מצננים מעט את תפוחי האדמה מקלפים ומועכים לפירה.
מועכים לפירה - בקערה נקייה, מערבבים את הטונה, פפריקה חריפה, בצל, פלפל ומיונז. מתבלים במלח ופלפל .
- כשהפירה קר, מתבלים אותו במיץ לימון, רוטב הפלפלים (או הכורכום), מלח, פלפל ולשים היטב.
- לפרוש על משטח העבודה ניילון נצמד, לשטח עליו את הפירה ולכסות בחתיכה נוספת של ניילון נצמד. בעזרת מערוך, לרדד למלבן בעובי של כ-1 ס"מ ולהסיר את הניילון העליון.
- מפזרים את מחית הטונה על הפירה בשליש שקרוב אליכם. מניחים מעל פרוסות אבוקדו ובעזרת הניילון התחתון מגלגלים לגליל.
מניחים את המילוי - מעבירים לכלי הגשה ומעטרים בזיתים.
causa limena תיכף נגמר… רוצים לקרוא גם את הפוסטים של החברות שלי?
אני מזמינה אתכם לקרוא מה כתבו שאר חברותי לפרלמנט על ארבעת הבנים בהגדה של פסח:
נורית בן משה מהבלוג: מנהילוג כתבה את הפוסט: "על 4 אחים מנהלים"
אסנת ברק מהבלוג Raw Materials כתבה את הפוסט: "כנגד 4 הבנות – או שאולי בעד?"
חגית בן אליעזר מהבלוג ילדתי שלי – אמנות האין כתבה את הפוסט: "על מסיכות וחגים"
אסנת חן מהבלוג צמיחה והתפתחות אישית כתבה את הפוסט: "על 4 האחים ועל ערכת קומיקס לחג"
מאיה פולק מהבלוג מאיה פולק יועצת שינה | דכאון אחרי לידה | מדריכת הורים כתבה את הפוסט :"ארבעה בנים ואמא"
ריבי לוי הולצמן מהבלוג Kalinka Live uniquely כתבה את הפוסט: "על ארבע בנות ומוזה אחת"
לילך שוסטר מהבלוג שיווק מדליק כתבה את הפוסט: "ארבע האחיות"
אורטל הרפז מהבלוג Ortalafoodblog כתבה את הפוסט: "מה לי ולאוכל בריא ואיך כל זה קשור לארבעת הבנים"
ואחרונה חביבה קראו את הפוסט של יונית צוק הבלוגריסטית כתבה את הפוסט: "ארבעת האחים באגדה הבלוגית"
אם הכנתם את המתכון, או שיש לכם שאלה או הערה אשמח לשמוע עליה בתגובות כאן למטה ↓
סדנאות בישול דרום אמריקאי
עשיתי לכם חשק ללמוד עוד על המטבח הדרום אמריקאי? אני מזמינה אתכם להצטרף לאחת מהסדנאות שלי, כל הפרטים פה