בוניילוס קולומביאני

בוניילוס

בשנה האחרונה שלי בצ'ילה, קצת לפני הכריסמס הוזמנתי לביתה של מרסלה, הנציגה מקולומביה, לחגוג את בוא החג. פעם בחודש לערך היינו נפגשות נשים מכל העולם לארוחה, כל פעם בבית של מישהי אחרת, ממדינה אחרת. המטרה היתה להכיר את הנשים שאיתן ביליתי בצורה יותר טובה וגם את המדינה ממנה הן הגיעו. תסכימו איתי שאין דרך טובה יותר להכיר תרבויות חדשות מאשר דרך האוכל. כך שתמיד במפגשים שלנו היה מעורב אוכל טעים ואותנטי של המדינה המארחת. אחרי שפתחתי את הבלוג המפגשים האלה היו עוד יותר חשובים לי, הייתי טועמת יותר מהמאכלים שהניחו על השולחן, שואלת יותר שאלות ואפילו מבקשת שיעורי בישול פרטיים כאשר הייתי טועמת משהו שממש אהבתי. כך למשל הזמנתי את עצמי לשיעור בישול אל סלבדורי בביתה של חברתי מריסה או לשיעורי בישול מקסיקניים אצל החברות המקסיקניות שלי.     להמשיך לקרוא בוניילוס קולומביאני

לחמניות גבינה

אני מאוד אוהבת לארח.

מניחה שזה עובר בגנים.

זה לא משהו חדש.

דווקא די ישן.

גם לפני השליחות.

לצ׳ילה.

אהבתי לארח.

אני אוהבת לשבת עם ספרי הבישול שלי.

ולבחור מתכונים.

לבנות את המנות.

אוהבת.

להפתיע את האורחים.

במנות מיוחדות.

אני אוהבת לגוון.

ולהכין מדי פעם מתכונים חדשים.

גם לאורחים (משום מה אני לא כל כך בלחץ שמא המתכון לא יצליח).

אבל לפעמים.

יש.

דפיקה.

בדלת.

הפתעה.

פתאום.

יש אורחים.

איזה כיף!

אבל רגע.

מה עושים?

מה מגישים?

האם אתם מוכנים להפתעה?

יש לכם דברים שאפשר לשלוף?

נכון.

כולנו רוצים להיות מהמארחים המתוקתקים.

אלה שאי שאפשר להפתיע אותם.

אלה שיש להם במקפיא משהו שאפשר לשלוף.

להדליק את התנור.

ותוך כמה דקות.

הבית מתמלא בריח משגע.

האורחים מרוצים.

וגם אנחנו.

שיחקנו אותה.

להמשיך לקרוא לחמניות גבינה