כבר שנים שאני רוצה לעשות טיול קראוונים. לא זוכרת כמה שנים אבל בהחלט תקופה ארוכה. תמיד זה נראה לי פסטורלי על גבול הרומנטי והאופציה לבונדינג משפחתי איכותי קרצה לי במיוחד. אחרי שכבר התייאשתי וחשבתי שזה לא יקרה ראובן הציע שנעשה טיול קראוונים. ברור שישר הסכמתי. חשבנו לאיפה נוכל לטוס בחודשי הקיץ שלא יהיה חם מדי. הפור נפל על סלובניה, פוסטים שקראתי על סלובניה והנופים היפים שלה ממש עשו לי חשק. אז קדימה לסלובניה!
בתקופה שהזמנו כרטיסי טיסה לא היו טיסות ישירות לסלובניה אז החלטנו לטוס לונציה ומשם להיכנס לסלובניה ואם אנחנו כבר הרפתקנים החלטנו לחזור דרך וינה ולטייל בעוד עיר שלא ביקרנו בה מעולם. אני מודה ומתוודה פה שזו הפעם הראשונה שלי שלא הכנתי את מסלול הטיול שלנו. לא קראתי חומר איפה כדאי לישון ומה יש לראות, השארתי את כל התכנון והארגון לראובן. האם זאת היתה ההחלטה הנכונה? האמת שזאת היתה התנסות מעניינת בלשחרר ולהיות ברגע, לתת למישהו אחר להוביל. אשקר אם לא אגיד שהיו לי רגעים של fomo, שבהם ניסיתי למשוך למקומות אחרים שנראו לי פתאום קוסמים יותר. אבל, בסופו של דבר זה לא באמת משנה אם הספקנו עוד מקום לראות או פחות, מה שחשוב זה הזמן המשפחתי שלנו והחוויות שצברנו כמשפחה.

ההכנות לטיול
במקור הזמנו קראוון יחסית גדול עם שירותים, מקלחת ומטבחון. כזה שצריך להתחבר לביוב ומים כשמגיעים לקמפינג. כשהתחלנו לחפש קמפינגים לישון בהם בחלקם כבר לא נותר מקום עם חיבור לביוב ומים ובחלקם אי אפשר היה להזמין מקום מראש. בנוסף, חברים שרגילים לטייל בקרוואן סיפרו לנו שנדיר שהם משתמשים בשירותים ובמקלחת של הקרוואן וגם גילינו שבסלובניה אסור להחנות את הקראוון היכן שרוצים אלא חייבים להיכנס לחניון קמפינג מסודר. נוסיף לזה את העובדה שמעולם לא ישנו בקרוואן ולא באמת ידענו איך יהיה לנו, האם יהיה לנו נח, האם נצליח לישון, האם נאהב את הקונספט, האם נחוש קלסטרופוביה? לכן, החלטנו לשנות את הקרוואן שלנו מקרוואן רגיל לוואן שהופך לקרוואן ויש בו רק אופציה לישון עם מטבחון. המחיר היה הרבה יותר אטרקטיבי, כזה שאם נחליט שאנחנו רוצים לישון איזה לילה במלון (כפי שאכן קרה) נוכל לעשות זאת בקלות וגם אפשר להתנייד בקלות בעיירות ולהחנות בכל מקום.

מה עוד חשוב לדעת
אחד הדברים החשובים להבין בטיול קרוואן שטיול כזה הוא לא טיול של הספקים, לא עושים כמה אתרים ביום ולא מסמנים וי על יעדים. להיפך, טיול בקרוואן הוא רגוע, בדר״כ נמצאים יותר מלילה אחד במקום. ברגע שנכנסים לקמפינג ומתחברים לחשמל, כבר לא יוצאים ממנו ולכן אם לא נמצאים קרוב לעיירה כדאי להתארגן מראש עם קניות. הקרוואן הוא לא רכב פרטי והנסיעה בו איטית יותר. לכן, במהלך הטיול לא עושים נסיעות ארוכות מדי בין קמפינג לקמפינג ואם כן מחליטים לעשות נסיעה ארוכה אז נשארים יותר זמן ביעד הבא. הכי טוב להגיע לקמפינג חדש כמה שיותר מוקדם באזור הצהריים או אחר הצהריים המוקדמות אחרי שאנשים כבר התפנו מהקמפינג כדי למצוא מקום. יש קמפינגים מאוד מסודרים עם חנות קטנה, מכונת כביסה ומייבש, בית קפה קטן וכו׳ ויש קמפינגים גדולים עם אזורים שונים, מסעדות, בתי קפה, בארים, פעילויות לילדים ואפילו הופעות.
בואו נצא לטייל
המקום הראשון שהיה נעוץ לנו לטיול בסלובניה היה camp koren, ליד העיירה kubarid המקסימה. כשיצאנו לדרך תחזית מזג האוויר נראתה לא לטובתנו, אמנם שמחנו לצאת מונציה החמה והלחה אבל התחזיות לגשם בשבוע שהיינו בסלובניה קצת הרתיעו אותנו. החלטנו לנסוע בכל זאת ולראות מה המצב ואז להחליט. איזה החלטה טובה זאת היתה! עברנו בעיירה הפסטורלית קובריד בדרך לקמפינג שראובן שם עליו עין עוד בישראל.

כשהגענו אמרו לנו בקבלה שאנחנו מוזמנים לבדוק אם נשאר מקום בחלק העליון של הקמפינג. מיד עלינו למעלה ומצאנו מקום אחד ויחיד שחיכה רק לנו. בזריזות ראובן הגיע עם הקרוואן, התחבר לחשמל ויצאנו להכיר את הקמפינג שלנו.

קמפינג קורן
במקום היה בית קפה קטן עם שולחנות וכסאות בחוץ. ראינו מעקה וכמה מדרגות המוליכים למטה אל הנהר. וואו איזה נהר משגע זה היה! אחד היפים שראיתי (וראיתי, תאמינו לי). ירדנו במדרגות אל הנהר, הייתי חייבת להרגיש את המים (קפואים!). ליד הנהר היו עוד אנשים כמובן, חלקם לבושים וחלקם בבגד ים וחלקם מחליפים לבגד ים (כן, מבלי להתבייש או להסתתר). עוד לפני שהספקנו להבין מה קורה הם כבר היו במים שוחים עם הזרימה שהיתה. בהתחלה הייתי בשוק! חשבתי לעצמי האירופאים האלה, לכל אגם ונהר קפוא הם נכנסים. אחרי כמה דקות הם יצאו מהמים ונכנסו שוב! ואז הגיעו עוד אנשים ונכנסו למים, אז כבר החלטתי גם אני רוצה. אחרי טיול קצר באזור חזרנו לקמפינג שלנו, התארגנו לארוחת ערב, שיחקנו צופן דה וינצ׳י (משחק מעולה) ונכנסו למיטות. הילדים ישנו למעלה בחלק של הגג ואנחנו למטה.

אזור קובריד
יום למחרת התעוררנו באזור 8:30 האמת, הייתי מופתעת. הייתי בטוחה שנקום מוקדם, השמש תפריע לנו (היתה סגירה טובה לאור בוואן), הרעשים מסביב כשהקמפינג מתעורר. אבל לא, הכל היה שקט מסביב. הילדים עדיין ישנו ואנחנו קיפלנו את אזור השינה שלנו והכנו קפה. מסתבר שהקמפינג שלנו נמצא באזור מתויר וממש מהיציאה ממנו ישנם מסלולי הליכה שונים. אחרי שסיימנו להעיר את הילדים ולהתארגן יצאנו לטיול שלנו, מפל קוז׳אק (kozjak waterfalls).

חלק מההליכה היא לאורך נהר הסוקה (soca) בחלק העליון שלו וחלק מההליכה נכנסים לתוך היער. בדרך פגשנו אנשים שעושים canyoning ואפילו ראינו אותם קופצים לתוך מפל. הכניסה למפל עולה כסף (12 אירו למשפחה) ואסור להיכנס לתוך המים של המפל. בחזור החלטנו לעבור בעיירה ולאכול צהריים שם. מצאנו פיצריה נחמדה ממש, הם הזמינו פיצה, אני הזמנתי סלט וכולם היו מרוצים.
קפיצה למים הקפואים
אחרי מנוחה קצרה במחנה החלטתי שהגיע הרגע לקפוץ למים, עלינו על בגדי ים ויצאנו אל הנהר. הלכתי לבדוק את המים, הם עדיין קפואים. ברמה כזאת שאחרי 2 דקות שהרגליים טבלו במים לא הרגשתי אותם. הבעיה העיקרית שלי בכניסה לנהר מעבר למים הקפואים היתה הזרימה החזקה שהיתה בנהר. נתחיל בזה שאני לא זוכרת אם אי פעם נכנסתי לנהר ונתתי למים לסחוף אותי (הייתי על קיאק, אבוב, רפטינג), במקום היו כמובן סלעים בתוך המים והיתה לי התלבטות מאיפה בדיוק להיכנס וכמה רחוק להתרחק מהגדה. אחרי זמן רב שעמדתי במים (לדעתי איזה 20 דקות) החלטתי שהכי טוב יהיה לנסות לשחזר מה שראיתי אתמול. הלכתי פחות או יותר לנקודה שבה האנשים נכנסו למים ומשם פשוט זינקתי למרכז הנהר. ווואו, איך נהנתי! המים הקפואים היו נהדרים, הזרימה היתה כיפית, ממש תענוג. כל כך נהנתי שמיד עשיתי את אותו הדבר שוב
עוד מסלול קצר לפני שממשיכים…
יום למחרת בבוקר, בזמן שהילדים התארגנו לאיטם ראובן ואני יצאנו לעוד מסלול הליכה בטבע. הפעם עשינו חלק ממסלול הנקרא huljo's trail, ההתחלה היתה מאוד מאתגרת (עליה של 40 קומות בערך) אבל המסלול עובר ברובו בתוך היער והנוף מלמעלה היה כל כך יפה.

ממשיכים הלאה
חזרנו למחנה קיפלנו את המכונית ויצאנו לדרך. הכיוון היה הפארק הלאומי טריגלאב. היו כמה קמפינגים שנראו לנו מתאימים ועברנו דרכם לבדוק אם יש לנו מקום. לאורך הנהר יש המון מקומות שאפשר לעצור ולרדת אל הנהר. זה בדיוק מה שגם אנחנו עשינו. חנינו לצד הדרך וירדנו לעשות פיקניק ליד הנהר. בחלק מהמקומות יש שולחנות פיקניק לצד הדרך, לפעמים שירותים ציבוריים כימיים שכוסו בעץ כדי שישתלבו יפה עם הנוף ופחי אשפה כמובן. עוד עובדה ששמנו לב אליה שהמדינה מאוד נקיה, בעיקר בשטחים הציבוריים, אין שלטים המבקשים לשמור על הניקיון או לאסוף את הזבל. זה ברור שאת הטבע לא מלכלכים! זה כל כך נחמד שיש את האופציה הזאת להנות מהטבע בכזאת קלות. כשגרנו בצ׳ילה וטיילנו שם מרבית המקומות היו שטחים פרטיים מגודרים שלא ניתן להיכנס אליהם.
קמפינג טריגלב
לאחר כמה ניסיונות כושלים למצוא מקום בקמפינג הגענו לקמפינג טריגלאב, שם היה מקום. גם שם הקמפינג היה קרוב לנהר אבל הנהר שם היה מאוד רדוד. אנשים שיחקו להם במים ונהנו מהמים כאילו מדובר בנהר נעים וחמים. גם פה מצאנו לנו מסלול הליכה יפה לאורך הנהר. חלק מהמסלול הלכנו על שורשים חשופים של העצים מסביב. פרחו שם רקפות, והיה שיח עם פירות אדומים שנראה כל כך יפה שהייתי חייבת לטעום. טעות! מזל שלקחתי ביס קטנטן, זה היה כל כך מר שישר ירקתי אותו החוצה. בקמפינג הזה נתקלנו בפעם הראשונה בישראלים שמטיילים עם קרוואן בסלובניה. זה היה קמפינג מאוד חמוד אבל העיירה הקרובה אליו היתה מרוחקת מדי ואי אפשר להגיע אליה ברגל וגם אין מספיק מסלולי טיול באזור. אבל בהחלט מקום מספק לעצירה של לילה.
מעבר ורשיץ׳
קמנו לבוקר חדש ומעט קריר, יואב שלא הרגיש כל כך טוב מתחילת הטיול ביקש שנישן לילה במלון וכך היה. מצאנו שני חדשים במחיר מעולה בעיירת הסקי המקסימה גרנסקה גורה. לפני שנסענו אליה החלטנו לחזור קצת אחורה ולראות את מקרוב את אחד הנקיקים היפים. ואז התחלנו את הנסיעה לגרנסקה גורה. היא כוללת עליה ארוכה ומפותלת עד למעבר ורשיץ׳ שבגובה 1611 מטרים שם עשינו עצירה קלה להתלהב מהנוף היפה הנשקף מלמעלה. מי שרוצה יכול לצאת להליכה של שעה וחצי בערך במעלה המעבר (יש מסלול מסודר). כאשר התחלנו לרדת לכיוון העיירה נתקלנו במחזה נדיר שבו הכבשים נצמדו למכוניות שחנו שם, ממש נחו לצידם.

גרנסקה גורה
אחרי שלושה ימים באזורים כפריים הגענו לעיירת הסקי המשגעת הזאת. לקחנו שני חדרים במלון רמדה ויצאנו להסתובב קצת באזור. צמוד למלון יש מדרחוב קטן עם חנויות ומסעדות, הכל בסגנון מאוד ארופאי ונקי.

משם יצאנו להליכה של כשני קילומטר לצד הנהר (מתחילים ליד קזינו קורונה) לעבר שני אגמים קטנטנים בשם Jasna. מסביב לאגם יש בתי קפה, מסעדות, מגדל שממנו ניתן לקפוץ למי האגם ואפילו השכרת סאפים. בהחלט מקום חביב לבילוי. לאחר בילוי קצר באגם התחיל לטפטף ואנחנו מצאנו את עצמנו רצים/הולכים למלון בניסיון לחמוק מהגשם.

יום למחרת קמנו ליום שמשי ויפה. התברר שישנם מגלשות סקי. קנינו כרטיסים והופ אנחנו על הרכבל בדרך למעלה. כשהגענו למעלה אני חטפתי קצת רגליים קרות, פתאום זה לא נראה לי רעיון כזה מוצלח לרדת במגלשה. אבל אין ברירה כולם כבר יצאו לדרך ואני נותרתי מאחור. נשמתי עמוקות ויצאתי לדרך, לאט אבל בטוח. כולם חיכו לי למטה הרבה זמן.
זמן בלד
היום הראשון
אל בלד הגענו בשעות הצהריים המאוחרות, יש קמפינג שממוקם ממש צמוד לאגם, החלטנו קודם לנסות את מזלנו שם. הפעם לא היה לנו מזל, אפילו לא נתנו לנו להתקרב לקמפינג. החלטנו להחנות את הוואן באחת החניות ולצאת לטייל במקום ולדאוג למקום לקמפינג יותר מאוחר. טיילנו על הטיילת היפה של בלד, שמענו די הרבה עברית מסביבנו (מה שלא קרה כמעט בכלל עד עכשיו).

האגם יפיפה, לא מאוד גדול ואפשר להקיף אותו בהליכה של שעה וקצת. באמצע הדרך ממש קרוב יחסית לאי שעל האגם מצאנו עמדה שמשכירה סירות עם משוטים. שכרנו לנו סירה כזאת, ראובן היה הנהג שלנו והשייט היה כל כך כייפי. הגענו לאי, קשרנו את הסירה למזח וטיילנו על האי, אפילו התמזל מזלנו לראות חתן וכלה מתחתנים על האי. יש גם אופציה לשוט על האגם בסירות קצת יותר גדולות שמתפקדות כמונית ויש עליהן מישהו שמשיט את הסירה.

סיימנו את השייט והתחלנו לחזור לכיוון החנייה. שמחתי לראות באגם פרחי מים כמו נופרים שמעבר ליופי שלהן הן גם מתפקדות כמטהרות מים. מצאנו לנו פיצריה ממש טעימה והתיישבנו לאכול. לקראת השעה שמונה בערב הבנו שהגיע הזמן לחפש מקום לינה.
מחפשים מקום לישון
זכרנו שראינו קמפינג לפני הכניסה לבלד ונסענו אליו. הקמפינג עצמו היה מלא אבל קצת לפני הכניסה לקמפינג היתה רחבת דשא גדולה עם מתחם שירותים קטן, החלטנו שאין טעם להמשיך לחפש ועדיף להישאר לישון שם. המחיר כמובן היה סופר אטרקטיבי (25 אירו ללילה). התארגנו לנו לשינה והלכנו לראות את מתחם הקמפינג הקרוב (הליכה של 7 דקות בערך). איזה מתחם קמפינג נהדר זה היה! היה לנו ברור שאנחנו רוצים לישון שם בלילה הבא.

היום השני
יום למחרת נשארנו באזור בלד, נסענו למתחם שממנו אפשר לעשות מגלשות הרים אבל היה ארוך ועמוס אז החלטנו לוותר. טיילנו לצד האגם, טיפסנו לטירה ונהננו מהאווירה הטובה של בלד. עזבנו יחסית מוקדם את בלד ונסענו לקמפינג. בדרך רצינו לעצור בסופר לקנות כמה דברים אבל התברר לנו שביום ראשון הסופרים סגורים. הגענו לקמפינג ולשמחתנו היה מקום ללילה, אפילו לקחנו מקום קרוב לאגם שהיה קצת יותר יקר. אחרי שהתמקמנו ראובן ויואב נכנסו לשחות באגם, לאחר מכן ישבנו על הדשא ונהננו מכוס בירה קרה והופעה של להקה מקומית.

סך הכל היה זה קמפינג נהדר לבלות בו את הלילה האחרון שלנו בואן. אחד היתרונות של הקמפינג הזה היה שממנו אפשר להרשם לאטרקציות שיש באזור ואז אין צורך להזיז את הקראוון. ניתן היה להירשם לטיול לערוץ וינטגאר, טיול לאגם בוהין, פארק חבלים, רפטינג, סיור בבלד כמובן ואפילו להזמין מסאג׳. זה היה הלילה האחרון שלנו בסלובניה ולכן לא יכולנו להירשם לאף אחת מהפעילויות האלה
טיול אחרון בסלובניה, ערוץ וינטגאר
למחרת קמנו בבוקר נחושים להספיק עוד כמה דברים לפני שחוזרים לאיטליה. רצינו להספיק גם לאגם בוהין וגם לערוץ וינטגאר. כשבאנו לצאת מהקמפינג ראינו את הפקק שהיה לכיוון בלד שממנו ממשיכים לאגם בוהין והבנו שצריך לחשב מסלול מחדש. ויתרנו על אגם בוהין ונסענו לערוץ וינטגאר. מסתבר שכדאי להזמין כרטיסים דרך האתר שלהם. הכניסה לאתר היא לפי השעה שאליה רכשת את הכרטיס ואפשר להיכנס 10 דקות יותר מוקדם מהשעה הנקובה. אנחנו הבנו את זה בדיעבד אז רכשנו כרטיסים כשהגענו למקום ונאלצנו לחכות כשעה עד לזמן שהיה על הכרטיסים שלנו. (וכן ניסינו לבדוק אם אפשר להיכנס לפני, בכל זאת ישראלים, אבל המערכת ממוחשבת והשער נפתח לפי השעה הנקובה בכרטיס). המסלול אורך כ 45 דקות אבל הוא חד כיווני וישנם שני מסלולי חזור שאפשר לבחור. ההליכה בערוץ מאוד יפה, היו איתנו כמובן עוד אנשים ויחסית לימי הטיול שלנו בסלובניה הוא היה עמוס אבל לא בצורה מוגזמת. החזרה היתה קצת ארוכה ומייגעת וארכה כשעה (הבנתי ששינו חלק ממסלול ההליכה בחזור). סך הכל, היה זה טיול מקסים לסיום סלובניה.

אמנם כפי שסיפרתי לכם לא תיכננתי לנו את הטיול אבל נהנתי לקרוא את הפוסט שחברתי מלי כתבה על סלובניה.
אז מה נכין היום?
בטיולים מהסוג הזה אנחנו מוצאים את עצמנו אוכלים די הרבה פחמימות, בעיקר ריקות. אמנם היה לנו מקרר בוואן וקניתי לנו פירות שהיו טעימים אבל הירקות ממש לא נראו לי אטרקטיביים ולכן בכל מקום שישבנו לאכול אני הקפדתי להזמין לי סלט. את האוכל המקומי פחות אכלתי. קנינו לחמים ולחמניות והופתעתי לגלות שהלחמניות היו מאוד דומות ללחמניות שאכלנו בצ׳ילה (מרקטות) רק שבמקום להיות מחולקות לארבע הן היו מחולקות לשתיים. הלחמניות האלה מזכירות קצת בגט קטן והן נהדרות לסנדוויצ׳ים.

מרקטה (לחמניות)
500 גרם קמח
300 מ״ל מים חמימים
כפית מלח
10 גרם שמרים יבשים
כפית סוכר
שמן צמחי להברשה
אופן ההכנה:
- להכניס לקערת המיקסר מים, סוכר ושמרים לערבב מעט ולהמתין כעשר דקות (לראות שהשמרים החלו לתסוס)
- להוסיף את הקמח והמלח ולהפעיל את המיקסר עם וו הלישה וללוש כעשר דקות על מהירות בינונית עד שמתקבל בצק חלק ואלסטי.
- להעביר את הבצק לקערה משומנת ולכסות.
- לתת לבצק לנוח ולתפוח עד שמכפיל את נפחו (כשעה)
- ליצור כדורים במשקל 100 גרם
- לקחת שני כדורים יחד ולכדרר אותם בעדינות ביחד
- להבריש אותם בשמן צמחי ולתת להם לנח כעשרים דקות
- בעזרת עפרון ללחוץ על הלחמניות באמצע כך שנוצרו 4 לחמניות קטנות.
- להעביר את הלחמניות לתבנית עם נייר אפיה מקומח קלות
- לכסות ולתת ללחמניות לתפוח חצי שעה נוספת
- להדליק את התנור על חום של 210 מעלות
- להכניס את הלחמניות לתנור
- להשפריץ מים לתוך חלל התנור
- לאפות כעשרים דקות עד שהלחמניות זהובות
מרקטה
מחפשים עוד מתכוני מאפים? נסו את:
סדנאות בישול דרום אמריקאי
עשיתי לכם חשק ללמוד עוד על המטבח הדרום אמריקאי? אני מזמינה אתכם להצטרף לאחת מהסדנאות שלי, כל הפרטים פה
איך נהניתי לטייל איתכם! האמת גם הלחמניות עושות חשק.
אשמח לראות תמונה של הלחמניות