מתכונים וסדנאות בישול לטיני בצפון
אם יש משהו שתמיד ישמח אותי, זה לגלות עוד כיסון טוב במקום חדש. הפעם אנחנו מגיעים לאל סלבדור, כדי להכיר את הפסטליטוס, Pastelitos, כיסוני תירס זהובים, פריכים וממש טעימים. אם אתם כבר הרבה זמן איתי בבלוג, אתם בטח יודעים שיש לי חולשה לכיסונים מהסוג הזה. יש משהו בשילוב של מעטפת קריספית עם מילוי רך שפשוט עובד. בניגוד לאמפנדס הארגנטינאי המוכר, שמבוסס על קמח חיטה, הפסטליטוס עשויים ממסה הרינה וזה נותן להם מרקם אחר לגמרי, וגם הופך אותם לאופציה מצוינת למי שמחפשים גרסה ללא גלוטן.
מי היה מאמין שאחגוג עשור לבלוג שלי. מה שהתחיל כתחביב לזמן פנוי כשגרנו בצ׳ילה ולרצון שלי להעביר את החוויות הקולינריות שלי בשליחות, גדל עם הזמן והפך לעיסוק מרכזי שלי. כשחזרנו לארץ התלבטתי מה לעשות עם הבלוג: האם להמשיך לכתוב אותו, האם להפסיק? לאחר התלבטות קצרה (ממש) החלטתי שלא רק שאמשיך עם הבלוג אלא גם אוסיף סדנאות בישול כך שאוכל להעניק למי שירצה חוויה דרום אמריקאית מלאה אצלי בבית, בציפורי. והנה אני חוגגת בלוגולדת 10 עם מוס ריבת חלב קרמי וטעים באופן מושחת.
כשחושבים על דרום אמריקה ובשר ארגנטינה ישר קופצת לראש. וזה באמת לא מפתיע. הבשר שם מצוין, וכל תרבות האירוח שלהם סובבת סביב האסדו. אבל תכל’ס, לא רק הארגנטינאים יודעים לעשות בשר. גם ברזיל, השכנה הצפונית, אלופה לא פחות. אחד הנתחים הכי מזוהים עם המטבח הברזילאי הוא הפיקנייה: נתח עסיסי, רך, עם שכבת שומן שמתמוססת בפה. באמת מהטעימים שיש, וגם מהקלים להכנה. הגיע הזמן שהוא יקבל מקום של כבוד גם בבלוג.בפוסט היום נלמד להכין פיקנייה בתנור.
אם עוד לא יצא לכם להכין סלסה ורדה בבית, עכשיו זה הרגע.
מדובר באחת הסלסות הכי קלות להכנה, הכי ורסטיליות, ובעיקר – הכי מפתיעות בטעם. חריפות נעימה, חמיצות רעננה, עומק של צלייה וכל זה בתוך צנצנת אחת.
בפוסט הזה אני הולכת לשתף אתכם במה זו בעצם סלסה ורדה, איך מכינים אותה, מה סוד הקסם של ה"טומטיו", ואיך אפשר לשחק עם המתכון גם אם אין לכם את כל החומרים בבית.
הכי אני אוהבת בחורף לאכול מרק, בשבילי זאת אפילו יכולה להיות מנה בפני עצמה. הגשם אמנם מתאחר השנה אבל הימים קרים ומחלות החורף בשיאן ואין כמו לאכול מרק חם בימים כאלה. אתם כבר יודעים שמרק עוף נקרא גם הפניצילין של היהודים אז בואו נשדרג את המרק ונוסיף לו חמיצות וחרפרפות טובה כזאת שלא תרצו להפסיק לאכול. תכירו את מרק עוף עם סלסה ורדה מהמטבח המקסיקני, מרק עשיר בטעמים עם שעועית לבנה והוא לגמרי יכול להחליף ארוחה.
טורטה רוחל (Torta Rogel) היא אחת העוגות האהובות והמפורסמות ביותר במטבח הארגנטינאי. עוגה מרשימה זו מורכבת משכבות דקות ופריכות של בצק, ביניהן מרוחות שכבות עבות של דולצ'ה דה לצ'ה (ריבת חלב), והכל מעוטר במרנג שוויצרי מושחם. אני מודה שלא אכלתי את העוגה כשהייתי בארגנטינה, אני לא יודעת איך היא חמקה לי מתחת לרדאר. נתקלתי בה בכמה בלוגי אפייה ארגנטינאים והיא מאוד סקרנה אותי, בתור חובבת ריבת חלב ומרנג הנחתי שאין באמת סיבה שהעוגה הזאת לא תהיה לטעמי. האמת שאפילו קצת חששתי שאוהב אותה יותר מדי…
אחת המנות האהובות עלינו בבית היא החריימה, אין ארוחת שישי בלי מנת הדג המופלאה הזאת אבל לפעמים מתחשק לי לגוון את סוג הדגים שאני מכינה. אז אני מכינה מוקקה או דג בסגנון ורה קרוז ולא מזמן הכנתי קדירת דגים ארגנטינאית הנקראית, chupin de pescado. מנה ביתית עשירה ומשביעה המכילה גם תפוחי אדמה ורוטב סמיך וטעים שפשוט כיף לטבול בו את החלה הטרייה.
יום המתים הוא אחד החגים השמחים במקסיקו. זהו יום המוקדש לזכרם של המתים ולחגיגת חייהם של יקירים שנפטרו. מנהג זה כל כך מוזר לנו, בעיקר בשנה האחרונה שעברה עלינו והמלחמה שעדיין לא נגמרה. לציין את מותם של יקירנו בחגיגה מנוגד לכל תחושה שעולה לנו. אבל במקסיקו יום המתים הוא חג צבעוני ושמח, מלא מסורת, מוזיקה, אוכל וקישוטים ייחודיים, והוא מעין דרך להתחבר לרוחם של יקירים שעברו מן העולם. אחד המאכלים הכי סימליים של החג הוא מאכל בשם לחם המוות (זה נשמע כל כך רע בעברית) או בשמו הספרדי: פאן דה מוארטו. לחם מתוק בצורה עגולה שמזכיר את החלה שאנחנו אוכלים בשישי ובחג ולצידו מגישים משקה חם על בסיס תירס בדר״כ.
יש מתכון יותר קלאסי לקינוח מאגסים ביין? נכון שזה אחד המתכונים הקלאסיים, המרשימים וגם הקלים להכנה? בגרסה הרגילה מבשלים את האגסים ביין עם סוכר עד שהאגסים מתרככים ומגישים. בגרסה המקסיקנית של אגסים ביין והיביסקוס, אנחנו נוסיף פרחי היביסקוס מיובשים כוכבי אניס לרוטב היין. התוצאה רוטב יין משגע ומעט חמצמץ מההיבסקוס, כזה שרוצים ממנו עוד וממשיכים לאכול עם הכפית גם אחרי שהאגס כבר נגמר.
סביצ׳ה מנגו הוא אחד המתכונים שאני הכי אוהבת, השילוב של הפרי המתוק עם החריפות יוצר טוויסט לטיני טרופי מרענן. סביצ׳ה מנגו מתאים במיוחד לימי הקיץ החמים כשמחפשים מנה קלילה וצבעונית. הסביצ׳ה הקלאסי המסורתי מתבסס על בטטה וגרעיני תירס ואילו הגרסה עם המנגו מוסיפה עדינות מתוקה היוצרת שילוב מאוזן בין חריפות, חמיצות ופירותיות.
