מתכונים וסדנאות בישול לטיני בצפון
הפלפל המקסיקני הראשון שהכרתי היה הצ'יפוטלה, חברתי, לורנה, הזמינה אותי אליה הביתה לסשן בישול מקסיקני והדבר הראשון שהיא לימדה אותי להכין היתה מנה שנקראת tinga de pollo, מנה שבה מגישים חזה עוף מבושל ומפורק ברוטב עגבניות וצ'יפוטלה. המנה הזאת היא אחת המנות שהילדים שלי הכי אוהבים, בפעם הראשונה שהכנתי אותה בבית הייתי מאוד נדיבה עם הצ'יפוטלה והמנה יצאה מאוד חריפה, מאז אני קצת יותר עדינה עם הצ'יפוטלה. להמשיך לקרוא איולי צ'יפוטלה
ליל סדר כזה אף אחד מאיתנו לא דמיין, רק המשפחה הגרעינית, בלי משפחה מורחבת או חברים (כמו שעשינו בצ׳ילה). האמת היא שבכל ימיי חיי, רק פעם אחת חגגנו המשפחה הגרעינית את ליל הסדר. זה היה כשגרנו בלונדון ונסענו לטיול בצרפת בתקופת הפסחא. בילינו בעמק הלואר ושם גם חגגנו את ליל הסדר אם אפשר לקרוא לזה חגגנו, ציינו את העובדה שזה ליל הסדר בארוחת סטייקים. הפעם זה שונה, מכמה סיבות: אנחנו בארץ ולא מטיילים, זה לגמרי נכפה עלינו (אני עוד זוכרת שלפני כמה שבועות כשרק התחילו לדבר על זה, זה נשמע לי כל כך מופרך והזוי), השנה כולם יחגגו במסגרת המשפחה הגרעינית שלהם. להמשיך לקרוא מקרון ריבת חלב
אחרי בת – אל אביר אני עוקבת כבר תקופה די ארוכה, אני לא זוכרת איך בדיוק הגעתי אל הבלוג שלה אבל ברגע שהתוודעתי אליו הרגשתי בבית. האמת שזה לא מפתיע שהתחברתי לבלוג שלה, יש קשר הדוק בין המטבח הלטיני למטבח הספרדי. הרי הספרדים שלטו תקופה ארוכה במדינות אמריקה הלטינית, חומרי הגלם, מנהגים שונים והשפעות קולינריות אחרות עברו בצורה דו כיוונית ביניהם והתוצאה היא עושר קולינרי מרתק. בבלוג של בת – אל אפשר למצוא לצד המתכונים הספרדיים הקלאסיים גם מתכונים עם טוויסט ישראלי כמו שאני אוהבת. בפורים הייתי אמורה לבקר במדריד, טיול גיוס עם הבן שלי, אבל הקורונה התערבבה לי בתוכניות והטיול בוטל. לפני הנסיעה יצרתי קשר עם בת – אל לגבי הראיון הייתי בטוחה שאוכל לפגוש אותה לקפסיטו קטן במדריד ואפילו לעשות איתה סיור אוכל. אני כל כך מקווה שנוכל להיפגש בקרוב. אם בת – אל נראית לכם מוכרת אתם לא טועים, בימים אלה היא מכבבת בחדשות בתור השליחה שלנו במדריד.
ימים הזויים ומוזרים עוברים עלינו, תרחיש שאפילו מוחו של הפסימיסט הכי גדול לא היה יכול לדמיין. אבל הקורונה כבר כאן ואנחנו נדרשים להישאר בבתים לתקופה ארוכה, להעסיק את הילדים ואת עצמנו ולנסות לנהל סוג של שגרה. אני מודה שאני ממש מתקשה לנהל שגרה עכשיו, מתקשה להתפנות לדברים שחשבתי שאעשה לו רק יהיה לי זמן: הספר שאני רוצה לקרוא עדיין לא נפתח, הסידור בבית עדיין לא קרה (סידרתי את המקפיא אם זה נחשב), גם עדיין לא פניתי לסרוג כמו שתכננתי או ללמד את נויה לסרוג, אין לי חשק או סבלנות לצפות בסדרות, גם הזמן שיש לי עכשיו להתפנות לעסק שלי, לכתוב פוסטים, לבנות איזה אסטרטגיית שיווק לא קורית. הילדים הרבה במכשירים וכך גם אני, בעיקר גוללת מבלי באמת להפנים מה שאני קוראת ואני בעיקר מרגישה עמוסה ואני יודעת שזה עומס מנטלי. להמשיך לקרוא סלמון ברוטב מנדרינות
זהר היא הבלוגרית הראשונה שהכרתי גם מעבר למסך, עקבתי אחריה עוד לפני המפגש הפיזי. את זהר הכירה לי חברתי האהובה, לירון. זה קרה כשזהר הוציאה את הספר הראשון שלה, לירון שהיתה בשליחות בבלגיה שלחה אותי לקנות לה את הספר (ברור שקניתי גם עותק לעצמי). מאז התמכרתי לזהר, למתכונים המעולים שלה, לחוש ההומור הנהדר שלה, לנדיבות שלה, לאותנטיות שלה, לחריצות שלה, לתמונות שלה רוקדת (אז אני בעיקר מקנאה) ולטיולים האקזוטיים שלה ברחבי העולם. כשחזרתי לארץ והתחלתי לחשוב על להעביר סדנאות בישול בבית, לירון הציעה לי שניסע לדבר עם זהר, אז נסענו. בשדה ורבורג על כוס קפה ועוגת קלמנטינות ושמן זית זהר סיפרה לי איך היא התחילה עם סדנאות הבישול שלה, מה חשוב שיהיה בכל סדנה ועוד טיפים שאני משתמשת בהם עד היום. לא מזמן התחלתי לחשוב על לראיין בלוגרים לבלוג שלי, הבלוגרים שאני אראיין הם בלוגרי אוכל נישתיים (כמוני) ואני הכי שמחה שזהר תהיה זאת שתפתח את המדור החדש בבלוג שלי.
איך אני יודעת שאני בכל זאת שייכת למשפחה הגרעינית שלי? שאנחנו באמת קורצנו מאותם הגנים? אתם בטח מתפלאים שאני שואלת את השאלה הזאת, מה זה לא ברור מאליו? אז האמת היא שלא, ממש לא מובן מאליו. מאז ומתמיד הייתי שונה מהאחים שלי, לא רק במראה החיצוני (אגב, ככל שאני מתבגרת אנחנו נעשים יותר דומים) אלא גם בפנימיות שלי. להמשיך לקרוא פאי פרג צ'ילאני
אני רוצה להתוודות, אני לא אוהבת להתחפש, ממש לא אוהבת. זה לא תמיד היה כך, בתור ילדה וגם בצעירותי ממש אהבתי להתחפש. כשאני מנסה להיזכר מתי חל בי השינוי אני לא מצליחה להיזכר במשהו דרמטי, איזה ארוע טראומטי הקשור בפורים או משהו כזה. אני כן זוכרת שבעשר השנים האחרונות אני ממש לא אוהבת ואני תוהה האם זה היה גם לפני? האמת שזה לא היה מטריד אותי כל כך לולא הייתי נשואה לאחד שממש אוהב להתחפש ותמיד יש לו רעיונות מגניבים לתחפושות ואני צריכה להיות משביתת שמחות. להמשיך לקרוא עוגיות למבוגרים בלבד
גם אתם אוהבים פינגווינים כמוני? בעל חיים כזה מתוק ואנושי, אי אפשר שלא להתאהב בו. כשמטיילים בדרום אמריקה זה כמעט בלתי אפשרי שלא ללכת לראות את הפינגווינים. הן בצ'ילה והן בארגנטינה יש מספר מקומות לא מבוטל שאפשר לראות אותם. ריכזתי לכם 6 מקומות שאפשר לראות פינגווינים בדרום אמריקה, שנתחיל? להמשיך לקרוא 6 מקומות שאפשר לראות פינגווינים בדרום אמריקה
אני יודעת שנהוג בט"ו בשבט לדבר על פריחה ולבלוב אבל אני דווקא רוצה לדבר על השורשים, שלי, לא של העצים. אחד הדברים שאני הכי אוהבת וגאה בהם זה החינוך שקיבלתי, האהבה למסורת, לחגים, למנהגים ולמאכלים. אין כמעט חג שלא חגגנו בבית מהקטן ביותר לגדול. את החגים הרציניים היינו חוגגים עם המשפחה המורחבת ואת הקטנים כמו ט"ו בשבט או חנוכה רק עם המשפחה הגרעינית והם היו לא פחות מהנים מהחגים המשפחתיים הגדולים. עד היום אמא שלי מקפידה שנחגוג כל חג, ואם לא יצא לנו לחגוג באותו היום אז נחגוג אותו במפגש המשפחתי הקרוב אליו. להמשיך לקרוא אגוזים מתובלים
האמת שמתחשק לי לספר לכם עוד קצת על ארגנטינה, אתם לא מתנגדים, נכון? בטיול האחרון שלנו, לפני שלוש שנים הגענו למקומות שאפילו לא חלמתי עליהם. מבחינת ק"מ זה היה טיול ממש פסיכי (8000 ק"מ בערך), יצאנו מביתנו בסנטיאגו נסענו עד הקרטרה אוסטרל, באמצע הקרטרה עברנו לארגנטינה משם ירדנו לקרחון המתנפץ, perito moreno, חצינו בחזרה את הגבול לצ'ילה והמשכנו לשמורת הטבע טורס דל פיינה. אחרי כמה ימים בשמורה נסענו לפוארטו נאטאלס ושם עשינו חושבים לאיפה ממשיכים. החברים הקנדים שלנו הציעו לנו להיפגש בפוארטו מדרין בארגנטינה (יומיים וחצי נסיעה, בקטנה) ויאללה אנחנו שוב על המכונית חוצים את היבשת מהאוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי. מצאנו קמפינג מדהים בתוך שמורת פינגווינים גדולה ויום למחרת המשכנו הלאה לפוארטו מדרין. כמה ימים בפוארטו מדרין ואז חתכנו את היבשת חזרה לברילוצ'ה בילינו גם בה מספר ימים ומשם לקמפינג אחרון ומדהים בפוקון וכמובן נסיעת פרידה מהבית של סול על האגם. סך הכל טיילנו שלושה שבועות בנופים משגעים עם המון חוויות מטורפות וזה היה טיול הפרידה הכי יפה שיכולנו לעשות ליבשת. להמשיך לקרוא המדריך המלא לקרחון פריטו מורנו
