סביצ׳ה מנגו

סביצ׳ה מנגו הוא אחד המתכונים שאני הכי אוהבת, השילוב של הפרי המתוק עם החריפות יוצר טוויסט לטיני טרופי מרענן. סביצ׳ה מנגו מתאים במיוחד לימי הקיץ החמים כשמחפשים מנה קלילה וצבעונית. הסביצ׳ה הקלאסי המסורתי מתבסס על בטטה וגרעיני תירס ואילו הגרסה עם המנגו מוסיפה עדינות מתוקה היוצרת שילוב מאוזן בין חריפות, חמיצות ופירותיות.

פירוש השם

השם "סביצ'ה" (Ceviche) מקורו ככל הנראה במילה הספרדית "escabeche", שמתייחסת למאכלים כבושים או מושרים במרינדה, בעיקר במרינדות חומציות. מניחים שהמילה השתנתה לאורך השנים והפכה ל-"Ceviche" בעקבות השפעות תרבותיות שונות, בעיקר כאשר הגיעו הספרדים שהביאו את טכניקות השימור במיצים חומציים לאזור אמריקה הלטינית.

קצת היסטוריה

מקור הסביצ'ה מיוחס לפרו, שם המנה הפכה לחלק בלתי נפרד מהמטבח הלאומי במשך מאות שנים. השורשים שלה נעוצים במסורות אינדיאניות עתיקות, במיוחד אלו של בני המוצ'ה, שהתיישבו לאורך חופי פרו. המתכון הבסיסי של הסביצ'ה – דגים נאים ש"מבשלים" במיצי לימון או ליים – שוכלל לאורך השנים, במיוחד עם הגעתם של הספרדים, שהביאו איתם את ההדרים. כיום, הסביצ'ה נפוץ ברחבי אמריקה הלטינית, כאשר לכל מדינה גרסה משלה עם נגיעות ייחודיות. עם זאת, פרו נחשבת לארץ הולדתו של הסביצ'ה, ומדי שנה מתקיים שם חגיגות לכבוד המנה הפופולרית הזו.

אז מה נכין היום?

המרינדה לסביצ׳ה מנגו מתבססת על המרינדה של הסביצ׳ה הקלאסי מפרו. אני מאוד אוהבת את השילוב שנוצר בין השום, הג׳ינגר והליים. במתכון הזה העדפתי לחתוך את הבצל לקוביות קטנות. אפשר להחליף במתכון את המנגו בפרי קייצי אחר כמו נקטרינה, שזיף, אננס או אפילו ענבים חצויים. במתכוני הסביצ׳ה הקלאסי לא תמצאו שמן זית, זאת תוספת ים תיכונית למנה ואין באמת צורך להוסיף.