שבוע שעבר חגגתי יום הולדת, אחרי שלוש שנים שחגגתי יום הולדת בקיץ חזרתי לחגוג בחורף. איזה שבוע חורפי היה לנו, בדיוק כמו שכתוב בספר עם גשמים וסופות. אמנם היה קר וגשום בחוץ אבל בפנים בלב היה לי חם ונעים. כל כך כיף לחזור לחגוג את יום ההולדת בחיק המשפחה והחברים הקרובים. אין ספק שאחד הדברים שקשים בשליחות זה יום הולדת וכמה שננסה לא לשים על זה משקל, זה עדיין קצת מבאס לחגוג רחוק מכולם. אמנם שבוע שעבר הייתי עסוקה בחגיגות אבל עצרתי לרגע קט לחשוב על יום ההולדת שלי והגעתי לחמש תובנות שהייתי רוצה לחלוק איתכם.

5 תובנות לגיל 45

אני כאן בשביל להנות או לחליפין חיים רק פעם אחת

נו טוב, זו לא תובנה חדשה שלי (או משהו שהמצאתי לבד). אבל אני חייבת לציין שהיא מתחדדת אצלי משנה לשנה. אנחנו פה על הכדור לזמן מוגבל ובלתי ידוע אז כדי למצות את הזמן הזה בצורה הטובה ביותר.  לא פחות חשוב כדאי להנות מהדרך. נכון שלא תמיד אנחנו שמחים ומאושרים, ויש הרבה מקרים בחיים שאי אפשר להנות כל הזמן. אבל חשוב גם לזכור שהחייים שלנו מורכבים מאוסף של רגעים. העובדה שרגע אחד היה רע ומבאס, לא אומר שגם ברגע הבא יהיה כך. אז הכי חשוב לחייך ולהמשיך הלאה כי אין לדעת למה הרגע הבא מוביל אותנו.

אפשר להתחיל ללמוד בכל גיל, זה אף פעם לא מאוחר

האמת שמאז הלימודים במכללה האקדמית של תל אביב יפו, אי שם בשלהי שנות ה 90 (נראה כאילו זה קרה אתמול) לא חזרתי לספסל הלימודים. הייתה באמצע הדרך מחשבה לעבור להוראה. אבל אתם יודעים איך זה, החיים לפעמים מפתיעים אותנו וזה לא יצא אל הפועל. כאשר החלטנו שאנחנו חוזרים לארץ ידעתי שאני חייבת להירשם לקורס שנקרא הפרלמנט של יונית צוק. פעם בחודש אני עולה על הרכבת ונוסעת למרכז הארץ ללמוד. אני כל כך נהנית שלפעמים אני מצטערת שהלימודים הם לא בתדירות יותר גבוהה. אני מאוד נהנית ללמוד דברים חדשים, לאתגר את עצמי בדברים שנמנעתי לעשות הרבה זמן, לבדוק כל הזמן את הגבולות שלי, לדעת מתי נוח לי לכתוב משהו מסוים ומתי פחות.  דרך אגב, לימודים לא חייבים להיות רק פדגוגיים, בשנים האחרונות למדתי לסרוג קרושה, למדתי לתפור במכונה תפירה, למדתי קרמיקה, אפילו התחלתי ללמוד איך עובדים עם נול, למדתי לפתוח בלוג בוורדפרס, למדתי בישול וצילום. באמת שזה כיף ללמוד!

חברים חדשים וישנים

אחד היתרונות הגדולים בחזרה לספסל הלימודים היא ההיכרות עם אנשים חדשים. בחיי היום יום שלי לא יוצא לי להכיר אנשים חדשים בתדירות גבוהה (בטח לא במקום שבו אני גרה). שלוש השנים האחרונות הוכיחו לי, או בעצם הזכירו לי שאני יצור חברתי. אני נהנית מחברה של אנשים, נהנית להכיר אנשים חדשים ואוהבת להיות מוקפת באנשים. כל אדם הוא עולם ומלואו. לא תמיד המחשבה הראשונית שיש לך על מישהו היא הנכונה. אז כדי לפתוח את הלב, לשים את השיפוטיות בצד ופשוט לתת לאנשים הזדמנות. זה מוכיח לי כל פעם מחדש כמה עולם ומלואו יש באנשים שלא תמיד מתגלה בהתחלה. למדתי גם שאנשים הם דינמיים ומשתנים כל הזמן (כן, גם אני משתנה). חברויות שהתאימו לתקופה מסוימת לפעמים לא מתאימות יותר ועם כל הכאב והצער צריך לדעת לשחרר את החברויות האלה. עם כל זה גם כיף לחדש חברויות ישנות ולמצוא מחדש מכנה משותף חדש לחברות.

התור שלי

אני ממש מרגישה שעכשיו זה תורי, תורי ללמוד, תורי להתפתח, תורי להצליח, תורי לעשות מה שאני רוצה. כל כך הרבה שנים הייתי ״האשה של״ וה ״אמא של״ וה ״בת של״. אל תבינו אותי לא נכון, אהבתי להיות כל ״השל״ האלה, באמת. הרגשתי שם טוב ולא הייתה לי איזה תחושה של פספוס או החמצה. אבל הנה הבשלתי לי לאיטי ממש כמו יין טוב שמתיישן בחבית ועכשיו אני מוכנה לצאת לעולם. אני יודעת מה אני רוצה מעצמי ומאחרים, לומדת לבטא בקול את הרצונות שלי. חלק מזה היה מתנות קטנות שנתתי לעצמי במהלך השנה הזאת כמו הקורס אצל יונית או סדנת לוחות החזון שעשיתי אצל תמרי שהיתה מופלאה ופגשתי גם שם אנשים נפלאים ומיוחדים. זה כיף שיש לנו היכולת להעניק לעצמנו מתנות כי תכלס אנחנו מכירות הכי טוב את עצמנו.

אורח חיים בריא וריצה

מי היה מאמין שבסופ״ש יום ההולדת שלי, הזמן האולטימטיבי להתפנקות, אני אקום מהמיטה בבוקר ואצא לריצה של 17 ק״מ. מילא זה שרצתי את המרחק הזה על הבוקר, אפילו נהנתי מזה! בכלל הריצה ואורך חיים בריא תופס יותר ויותר מקום בחיים שלי עכשיו וזה כל כך לא מובן מאליו. לא שהייתי אי פעם איזה אחת שיושבת מול המסך כל היום וזוללת חטיפים. לגבי תזונה, אני כבר הרבה שנים מקפידה על התזונה שלי ומבינה את החשיבות הרבה שיש לאוכל על הגוף שלנו. אבל ספורט לא היה בראש מעייני ובטח ובטח שלרוץ אף פעם לא היה מענפי הספורט החביבים עלי. אם אתם רוצים לקרוא איך קרה המהפך עם הריצה הכל כתוב בפוסט הזה, מי יודע אולי זה יתן גם לכם מוטיבציה להתחיל לרוץ. אז אני מאחלת לעצמי שאמשיך לרוץ ואמשיך להנות מזה ומי יודע לאן עוד תוביל אותי הריצה.

עוגת שקדים מדהימה

לכבוד טו בשבט, אני רוצה לשתף אתכם במתכון לעוגת שקדים מדהימה רכה ומבושמת שמזכירה לי בטעמה קצת מרציפן שהוא כל כך אהוב עלי. את המרשם לעוגה הזאת קיבלתי מחברתי הספרדיה, תרזה. היא נהגה להביא אותה לכל מפגש ואף פעם לא נמאס לי לאכול ממנה. במתכון המקורי כמובן שמשתמשים ביותר סוכר אז דבר ראשון קיצצתי בכמעט חצי את כמות הסוכר. אח״כ הבנתי שזו עוגה שאפשר להבריא אותה ע״י החלפת הסוכר במשהו אחר אבל לא כל כך ידעתי במה להחליף אז התייעצתי עם חברתי לספסל הלימודים, אורטל הר פז שממש במקרה פתחה לא מזמן בלוג מהמם על אוכל בריא ( כנסו פנימה, הוא ממש שווה אבל אחרי שתכינו את העוגה, טוב?). היא יעצה לי להשתמש בסוכר קוקוס. כאשר משתמשים בסוכר קוקוס צריכים לזכור שהעוגה יוצאת הרבה יותר כהה אז קחו את זה בחשבון. אז הנה המתכון לעוגה ממש שווה שאני בטוחה שתאהבו.

עוגת שקדים (ספרד)

250 גרם שקדים טחונים

150 גרם סוכר (אפשר להשתמש גם בסוכר קוקוס, למי שרוצה להבריא את המתכון)

5 בייצים

גרידה מלימון אחד

כפית קנמון

אופן ההכנה:

1. לחמם תנור ל 160 מעלות
2. לערבב את כל המצרכים בקערה
3. להעביר את התערובת לתבנית 26
4. להכניס לתנור ל 45 דקות
5. כאשר העוגה מתקררת לצפות באבקת סוכר

מחפשים עוד מתכונים של עוגות ללא גלוטן? נסו את:

עוגת קישואים

עוגת פטל עם קרם

סדנאות בישול דרום אמריקאי

עשיתי לכם חשק ללמוד עוד על המטבח הדרום אמריקאי? אני מזמינה אתכם להצטרף לאחת מהסדנאות שלי, כל הפרטים פה