שבוע שעבר ביום שישי בשעה 10 בבוקר נשמעה אצלי בבית בציפורי דפיקה בדלת. פתחתי את הדלת וארבע בנות דודות שלי עמדו שם מחייכות ונרגשות. לאחר כמה דקות שוב דפיקה בדלת והפעם בת דודתי וביתה עמדו בדלת נרגשות. ואז שוב, לאחר מספר דקות דפיקה אחרונה ואני פותחת את הדלת כבר לא נרגשת כלל מכיוון שבעבר השני עמדו אחותי וגיסותיי. וואו כמה זמן עבר מאז שנפגשנו! עבר כל כך הרבה זמן שאפילו לא דמיינתי שיהיה כל כך פשוט, כיף וממלא לחדש את הקשר. יש לי משפחה גדולה, בעיקר מהצד של אבא שלי. עם הרבה דודים ובני ובנות דודים. יש לי המון זיכרונות טובים מהילדות שלי, מהחגים המשותפים שהיינו חוגגים יחדיו כאשר סבתי הייתה בחיים וכמובן שהיו עוד הרבה מפגשים כיפים. מכל מיני סיבות לא פגשתי את רובן בשנים האחרונות. אני יכולה לחשוב על מספר סיבות אבל כשחושבים עליהם הם בעיקר תירוצים. כך חלפו להן השנים ונוצר מן ריחוק כזה, ריחוק פיזי אבל ממש לא ריחוק בלב.
אז איך בעצם נפגשנו שוב?
האמת שהכל התחיל בסדנה שעשיתי לחברות הפרלמנט שלי לפני מספר חודשים. אשתו של בן דוד שלי, סיון, ראתה את התמונות שיונית צוק העלתה מהסדנה והופתעה לגלות שמי שהעבירה את הסדנה זו אני. עוד באותו היום נעשנו חברות בפייס ובמציאות. כאשר התחלתי לשווק את הסדנאות שלי, אפרת, בת דוד נוספת שלי גם הביעה התעניינות. סיון פנתה אלי עם הצעה שבהתחלה נראתה לי קצת מופרכת, למה שלא תעשי סדנה לבנות הדוד שלך?

למה לא באמת?
כל כך הרבה שנים לא הייתי בקשר עם רובן מה פתאום שעכשיו אני אזום ואציע להן לבוא אלי? האמת היא שקצת חששתי והתלבטתי המון ואז סיפרתי לאמא שלי על הרעיון הזה והיא כל כך התלהבה. היא מיד נזכרה במפגש בנות הדודות שלה מלפני מספר שנים, כמה מוצלח הוא היה ומרגש. התגובה שלה ממש עשתה לי חשק. החלטתי ליצור איתן קשר ולבדוק מי יכולה לבוא ומתי. חלקן היו חברות שלי בפייס וחלקן השגתי את מספר הטלפון שלהם. פניתי לכל אחת מהן ושאלתי מי תהיה מעוניינת להיפגש. נו, טוב זה היה די ברור שכולן שמחו להיפגש. פתחתי קבוצה עם שני תאריכים אופציונליים והחלטתנו על תאריך שהיה מקובל על רובן.

ואז היום הזה הגיע!
ביום שישי האחרון התכנסנו אצלי בבית בציפורי למפגש המיוחל. היינו כל כך מאושרות לפגוש אחת את השנייה. היה ממש קשה להתחיל את הסדנה לכן הצעתי שנערוך סיבוב הכרות מחודשת כך שכל אחת תוכל לספר קצת על עצמה ומה היא עשתה בשנים שלא נפגשנו. היה מרתק לשמוע על כל אחת מהן, לאן הדרך שלה הובילה אותה. כמובן שהמפגש עורר בנו גם המון זכרונות ילדות, דיברנו על ההורים שלנו ועל הסבים והסבתות שלנו. צחקנו כל כך הרבה וגם ניסינו מדי פעם להיות רציניות ולעבוד. האמת היא שלפני שהן הגיעו עשיתי לעצמי ״שיחה״ הסברתי לי שזו לא סדנה רגילה, שמהות הסדנה היא המפגש, כך שאם מדי פעם הן לא מקשיבות לי לא לקחת את זה באופן אישי, לזרום עם האווירה בסדנה ולהיות קשובה למה שהן רוצות. והאמת היא ששיחררתי לגמרי את השליטה ואני חושבת שזה מה שהפך את המפגש שלנו לכל כך נינוח. כמובן שגם בעזרתה של אדווה שדאגה שהכוס שלנו תמיד תהיה מלאה. אז לקחנו לנו את הזמן, דיברנו, בישלנו, שתינו, צחקנו ובסוף אפילו אכלנו. וכאשר הגיע הזמן להיפרד אף אחת לא רצתה ללכת. היה משהו מאוד מעצים ומחבר במפגש שלנו. משהו שמאוד קשה לי להסביר אותו במילים. מקווה שהתמונות שסיון צילמה יכולות להעביר לכם את הקשר המיוחד שנוצר מחדש בסדנה.






אז מה נבשל היום?
אחד הדברים שאני הכי אוהבת לאכול מאז שהייתי ילדה קטנה זה מג׳דרה. כן אורז ועדשים מבושלים יחד עם בצל מטוגן והרבה יוגורט חמוץ ליד. הייתי כל כך מופתעת להיתקל במנה דומה במטבח הקולומביאני שהייתי חייבת לנסות. מג׳דרה קולומביאנית זה אורז עם עדשים המבושלים בחלב קוקוס, כל כך טעים ונימוח. היוגורט קצת מיותר הפעם אבל עם סלט ירקות ליד זה יוצא מעדן.
מג׳דרה קולומביאנית
1⁄2 כוס עדשים ירוקים
1 כוס אורז (עדיף בסמטי)
1 כף זמן זית
1⁄4 כוס בצל חתוך לקוביות
1 שן שום כתושה
1 עלה דפנה
2 כוסות חלב קוקוס
2 כוסות מים
מלח ופלפ שחור לפי הטעם
כוסברה להגשה
אופן ההכנה:
- לשטוף את העדשים ולהשרות כחצי שעה
- לחמם את השמן בסיר ולהוסיף את הבצל הקצוץ
- לטגן עד שנעשה שקוף כשלוש דקות
- להוסיף את השום ולטגן כשתי דקות נוספות
- להוסיף את העדשים, עלה הדפנה, מלח ומים ולבשל על אש בינונית כחצי שעה עד שהעדשים רכים והמיים התאדו
- להוציא את עלה הדפנה ולהוסיף את האורז וחלב הקוקוס
- לערבב ולהביא לרתיחה
- להנמיך את האש, לכסות את הסיר ולבשל כעשרים דקות.
- להגיש עם כוסברה מעל
מג׳דרה קולומביאנית
סדנאות בישול דרום אמריקאי
עשיתי לכם חשק ללמוד עוד על המטבח הדרום אמריקאי? אני מזמינה אתכם להצטרף לאחת מהסדנאות שלי, כל הפרטים פה