אלפחורס צ׳ילאני

אז אחרי שנה וחצי בניכר סיגל ושיפי הגיעו לבקר אותי וכמה כיף היה לנו ביחד שאי אפשר אפילו להסביר במילים. הכל התחיל בביקור של ג׳ינג׳י פז בארץ, בנוהל הרגיל קפה ועוגה אחר הצהריים אצל סיגל. קצת תמונות מצ׳ילה (ואי אפשר שלא להתלהב מהתמונות של צילה) וכמובן סיגל, שיפי ושבולת מתלהבות ואז ג׳ינג׳י פז זורק את השאלה לחלל האויר ״אולי תבואו לבקר את ויקי ואז גם תוכלו לבקר בכל המקומות המדהימים האלו ותוכלו לבקר בבית הקסום של סול על האגם?״ ובלי להתבלבל הן אמרו כן!!! (חוץ משבולת שרצתה מאוד לבוא אבל לא יכלה).

חודש אחרי הכרטיסים כבר הוזמנו וחצי שנה אחרי הן כבר כאן, מוכנות ומזומנות לכבוש את צילה וארגנטינה.

הפגישה הייתה מאוד מרגשת. ג׳ינג׳י פז אסף אותן ואני חיכיתי בבית עם נויה, מבשלת / אופה / מנקה ובעיקר מתרגשת לקראת ההגעה שלהן ואז סוף סוף הן הגיעו. היו כמובן הרבה חיבוקים ונישוקים ומאותו הרגע לא הפסקנו לדבר. בקושי הצלחנו לצאת מהבית מכיוון שהיינו כל כך עסוקות בלדבר ולהתעדכן.

פגישה ראשונה עם סיגל ושיפי אחרי שנה וחצי
פגישה ראשונה עם סיגל ושיפי אחרי שנה וחצי

יש משהו מאוד כיף ומשחרר להיות עם חברות שמכירות אותי כבר הרבה זמן (מאז שעברנו לציפורי) שהיו איתי וליוו אותי ברגעים השמחים וברגעים העצובים שעברו עלי בשנים האלה.

את הטיול שלנו אפשר להגדיר כבדיקת גבולות והתאמתן למציאות הפרטית שלנו.

אז מה לא היה לנו בטיול:

אקסטרים – (וזה לא שאין פה אקסטרים) אבל בדקנו והחלטנו שאנחנו מעדיפות שהלב שלנו ימשיך לדפוק בקצב הרגיל…

סוסים – היה בקטנה כי מתברר שמה שמפחיד אותך בגיל 20 מתעצם בגיל 40 +

שקט – כי כבר ספרתי לכם שלא הפסקנו לדבר

מבוגר אחראי – כי שבולת נשארה בישראל 🙁

אז מה כן היה לנו בטיול:

זמן איכות אמיתי – שבועיים שבו צחקנו, בכינו, דברנו, נפתחנו, אכלנו, שתינו, טיילנו, נסענו, יצרנו לנו שפה משלנו וחווינו חוויות שישארו לנצח חקוקות בליבנו ובזכרוננו.

הרבה בשר ואוכל טוב – כי זה בעיקר מה שאוכלים פה ובעיקר באמצע הלילה.

הרבה יין ופיסקו – כי זה בעיקר מה ששותים פה, לא  חשוב באיזה שעה (וכן גם שיפי למדה מה עושים עם זה!)

בירה מעולה ממבשלת קונצמן
בירה מעולה ממבשלת קונצמן
יין משובח
יין משובח

 

בילויים של בנות – ספא וקניות, בכל זאת סיגל ושיפי הגיעו.

המון טבע  – אגמים בצבעים מדהימים, הרי געש מושלגים, פרחים בשלל צבעים, עצים, יערות, ציפורים  ואפילו אריות ים.

קצת געגועים אבל ממש בקטנה.

ובעיקר חופש אמיתי לעשות מה שבא לנו, מתי שבא לנו וכמה שבא לנו. ולא שהתפרענו יותר מדי אבל לפחות היתה לנו האופציה.

אז מה בכל זאת עשינו?

הימים הראשונים עברו בהתאוששות מהטיסה (ואני חייבת לציין שהן התאוששו די מהר) וזמן משפחתי. בערב הראשון יצאנו לאכול בחוץ במסעדת דגים מעולה והכרנו להן את המשקה הלאומי של צ׳ילה, הפיסקו סאור. שיפי חשבה בהתחלה שזה מיץ וכמעט סיימה חצי כוס עוד לפני שהגיע האוכל, ג׳ינג׳י פז ואני נאלצנו לספר לה כמה קטלני יכול להיות המשקה התמים הזה, בעיקר על בטן ריקה.

ביום ראשון יצאנו לנו לטיול הפרטי שלנו, התחלנו היכן שהכל התחיל, בבית קטן על האגם, הבית של סול, שהוא פשוט פיסת גן עדן עלי אדמות ובעצם בגלל התמונות של הבית של סול שג׳ינג׳י פז הראה בארץ הכל התחיל.

סול היא חברה טובה שלנו, הכרנו כשהיינו בלונדון ונשארנו בקשר (מי האמין שנפגש שוב)  ויש לה בית מקסים השוכן על אחד מהאגמים הרבים שיש פה. מול הסלון והמרפסת רואים את הר הגעש הויאריקה שהוא פשוט הר יפיפה. בחודשי הקיץ סול עוזבת את סנטיאגו ועוברת לגור על האגם.

סול נתנה לנו את המפתח לבית שלה ושם בילינו לנו שלושה ימים קסומים על האגם וסך הכל ארבעה ימים בצ׳ילה ואז עברנו לצד הארגנטינאי ונסענו לברילוצ׳ה – עיר השוקולדים. הכביש לברילוצ׳ה נקרא Ruta 40 וזו דרך פשוט יפיפיה שעוברת באגמים קטנים וגדולים ויש הרבה נקודות תצפית בדרך עד שמגיעים לברילוצ׳ה.

ברילוצ׳ה שוכנת על אגם שנקרא Huapi Nahuel והוא בערך פי שלוש בגודל מהכנרת ויש בו איים ולשונות שנכנסות לתוך האגם. עלינו לתצפית שנקראת הקילומטר ה 17 ומשם אפשר לראות נוף מהמם.

בארגנטינה היינו ארגנטינאיות וזה אומר ששתינו הרבה יין מקומי malbac שהוא זן מיוחד שגדל רק בארגנטינה אז אם יוצא לכם לשתות יין ארגנטינאי תוודאו שאתם שותים אותו ), אכלנו הרבה בשר מעולה באמצע הלילה 🙂 וזה היה באמת הבשר הכי טעים שאכלנו מימינו.

אחרי ברילוצ׳ה חזרנו לצ׳ילה, עברנו דרך ולדיביה היפה לראות קצת אריות ים ולשתות בירה מקומית כי כמה כבר אפשר לשתות יין 🙂 ומשם חזרה הביתה.

עכשיו מתחילים לעכל שהזמן טס לנו ביחד ואוטוטו נפרדים שוב אבל הפעם לא להרבה זמן כי תיכף מגיע הקיץ ואיתו חופשת המולדת שלנו.

במה אפנק אותן כשינחתו?

כשסיגל ושיפי הגיעו חשבתי מה להכין להן כי רציתי לפנק אותן בעיקר אחרי הטיסה הארוכה והמתישה שהן עברו. הכנתי להם גולאש סופני מהבלוג המצוין ״לייזה פנלים״ (ותודה לטל שהכירה לי את הבלוג שלה וגם המליצה לי לנסות את המתכון של הגולאש) וגם רציתי להכין משהו מקומי ובחרתי בעוגיות אלפחורס צ׳ילאני.

אלפחורס צ׳ילאני
אלפחורס צ׳ילאני

הבצק הוא ממש שונה מהבצק הרגיל של האלפחורס המוכרים בארץ ופשוט הרבה יותר להכנה. אין בבצק בכלל סוכר אבל לדעתי גם אין צורך מכיוון שריבת החלב מספיק מתוקה. העוגיות הכי טעימות ביום ההכנה שלהם אפשר לשמור אותם בקופסא ולמלא בריבת החלב לפני שאוכלים. הנה המתכון לאלפחורס צ׳ילאני אמיתי, נסו ותהנו.

אלפחורס צ׳ילאני

2 כוסות קמח לבן מנופה

3 חלמונים

8 כפות חלב

25 גרם חמאה מומסת

1 כפית חומץ

ריבת חלב למלוי

אופן ההכנה :

הכניסו את הקמח לתוך קערת המיקסר

הוסיפו את החלמונים וערבבו עם מזלג ליצירת פירורים

הוסיפו חלב, חמאה וחומץ וערבבו במיקסר עם וו גיטרה (אפשר גם ללוש בידיים)

ערבבו עד יצירת בצק חלק, אם יש צורך ניתן להוסיף מים (כף בכל פעם עד ליצירת בצק)

עטפו בפלסטיק נצמד והכניסו למקרר לפחות לשעתיים  (אפשר עד יומיים)

חממו תנור לחום של 180 מעלות

רדדו את הבצק וקרצו עיגולים בקוטר הרצוי לכם.

חוררו את הבצק בעזרת מזלג והכניסו לתנור ל 10-12 דקות

לאחר שהעוגיות התקררו ניתן למלא אותן בריבת חלב

אלפחורס צ׳ילאני
אלפחורס צ׳ילאני

♦ בתאבון ♦

אם הכנתם את האלפחורס ויש לכם שאלה או הערה אשמח לקרוא אותה בתגובות כאן למטה ↓

מחפשים את המתכון המקורי של האלפחורס? נסו את

אלפחורס

רוצים להישאר מעודכנים ולא לפספס אף מתכון? הזינו את כתובת המייל שלכם


Print Friendly, PDF & Email

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *