קערת בוריטו

קערת בוריטו

זהר היא הבלוגרית הראשונה שהכרתי גם מעבר למסך, עקבתי אחריה עוד לפני המפגש הפיזי. את זהר הכירה לי חברתי האהובה, לירון. זה קרה כשזהר הוציאה את הספר הראשון שלה, לירון שהיתה בשליחות בבלגיה שלחה אותי לקנות לה את הספר (ברור שקניתי גם עותק לעצמי).  מאז התמכרתי לזהר, למתכונים המעולים שלה, לחוש ההומור הנהדר שלה, לנדיבות שלה, לאותנטיות שלה, לחריצות שלה, לתמונות שלה רוקדת (אז אני בעיקר מקנאה) ולטיולים האקזוטיים שלה ברחבי העולם. כשחזרתי לארץ והתחלתי לחשוב על להעביר סדנאות בישול בבית, לירון הציעה לי שניסע לדבר עם זהר, אז נסענו. בשדה ורבורג על כוס קפה ועוגת קלמנטינות ושמן זית זהר סיפרה לי איך היא התחילה עם סדנאות הבישול שלה, מה חשוב שיהיה בכל סדנה ועוד טיפים שאני משתמשת בהם עד היום. לא מזמן התחלתי לחשוב על לראיין בלוגרים לבלוג שלי, הבלוגרים שאני אראיין הם בלוגרי אוכל נישתיים (כמוני) ואני הכי שמחה שזהר תהיה זאת שתפתח את המדור החדש בבלוג שלי.

המשך לקרוא

אגוזים מתובלים

אגוזים מתובלים

אני יודעת שנהוג בט"ו בשבט לדבר על פריחה ולבלוב אבל אני דווקא רוצה לדבר על השורשים, שלי, לא של העצים. אחד הדברים שאני הכי אוהבת וגאה בהם זה החינוך שקיבלתי, האהבה למסורת, לחגים, למנהגים ולמאכלים. אין כמעט חג שלא חגגנו בבית מהקטן ביותר לגדול. את החגים הרציניים היינו חוגגים עם המשפחה המורחבת ואת הקטנים כמו ט"ו בשבט או חנוכה רק עם המשפחה הגרעינית והם היו לא פחות מהנים מהחגים המשפחתיים הגדולים. עד היום אמא שלי מקפידה שנחגוג כל חג, ואם לא יצא לנו לחגוג באותו היום אז נחגוג אותו במפגש המשפחתי הקרוב אליו.  להמשיך לקרוא אגוזים מתובלים

המדריך המלא לקרחון פריטו מורנו

סלט סלקים ואפרסמונים עם בוטנים מסוכרים (מקסיקו)

האמת שמתחשק לי לספר לכם עוד קצת על ארגנטינה, אתם לא מתנגדים, נכון? בטיול האחרון שלנו, לפני שלוש שנים הגענו למקומות שאפילו לא חלמתי עליהם. מבחינת ק"מ זה היה טיול ממש פסיכי (8000 ק"מ בערך), יצאנו מביתנו בסנטיאגו נסענו עד הקרטרה אוסטרל, באמצע הקרטרה עברנו לארגנטינה משם ירדנו לקרחון המתנפץ, perito moreno, חצינו בחזרה את הגבול לצ'ילה והמשכנו לשמורת הטבע טורס דל פיינה. אחרי כמה ימים בשמורה נסענו לפוארטו נאטאלס ושם עשינו חושבים לאיפה ממשיכים. החברים הקנדים שלנו הציעו לנו להיפגש בפוארטו מדרין בארגנטינה (יומיים וחצי נסיעה, בקטנה) ויאללה אנחנו שוב על המכונית חוצים את היבשת מהאוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי. מצאנו קמפינג מדהים בתוך שמורת פינגווינים גדולה ויום למחרת המשכנו הלאה לפוארטו מדרין. כמה ימים בפוארטו מדרין ואז חתכנו את היבשת חזרה לברילוצ'ה בילינו גם בה מספר ימים ומשם לקמפינג אחרון ומדהים בפוקון וכמובן נסיעת פרידה מהבית של סול על האגם. סך הכל טיילנו שלושה שבועות בנופים משגעים עם המון חוויות מטורפות וזה היה טיול הפרידה הכי יפה שיכולנו לעשות ליבשת.  להמשיך לקרוא המדריך המלא לקרחון פריטו מורנו

פסטל דה פאפאס טבעוני

פסטל דה פאפאס טבעוני

וואו, איזה עשור זה היה! האמת שלא ממש עצרתי לחשוב עליו עד שקראתי פוסט באחת הקבוצות בפייסבוק שאני חברה בהן ומישהי סיפרה על תרגיל לסיכום העשור. בהתחלה עברתי על הפוסט, לא ממש השקעתי בו מחשבה אבל איזה בוקר פתאום התחלתי לחשוב על העשור הזה שנגמר והבנתי שעברתי וואחד עשור, עם כל כך הרבה ארועים משמעותיים בחיים שלי. לא יכולתי להישאר אדישה אליו והחלטתי לשבת ולסכם אותו. התהליך לא היה קל, לא כל כך הבנתי איך להתחיל אבל בסוף החלטתי לסכם אותו בעזרת 10 תמונות, תמונה לכל שנה. להמשיך לקרוא פסטל דה פאפאס טבעוני

שלושה מתכוני פטריות שלא תרצו לפספס

שלושה מתכוני פטריות

פטריות, איך אתם עם פטריות? האמת היא שאני ממש אוהבת אותן בעיקר את הפורטבלו הקטנות. ככל שהן יותר קטנות ומוצקות הן כמובן טעימות יותר, אבל הטעם של הפטריה כשהיא נקטפת ישר מהמצע זה טעם שלא טעמתי באף פטריה שאכלתי, כל כך טעים! אני לא מוצאת את המילים המדויקות לתאר לכם את הטעם אז תצטרכו להאמין לי בנושא. כשגרנו בלונדון היה מגוון גדול של ירקות שהיו מגיעים ארוזים ועל כל אריזה היה מוטבע תאריך אריזה ותאריך אחרון לשיווק. תכלס זה היה ממש גאוני, מכיוון שיכולתי לדעת מתי נקטפה הפטריה ולפי זה להחליט האם אני קונה את הפטריות או לא. אז איך יצא לי לטעום פטריה שקטפתי ישר מהמצע? הייתי בסיור מרתק במפעל הפטריות מרינה. חברת "מרינה" – פטריות הגליל, חוגגת בימים אלו 30 שנה לפעילותה והם החליטו לציין את האירוע בסיור לכתבים, צלמים ובלוגרים. הסיור כלל סיור במפעל כולו ואח"כ ארוחת צהריים שכולה על טהרת הפטריות. היו שם מנות ממש טעימות ובהמשך הפוסט אספר לכם המנות שטעמתי, בסוף הפוסט תמצאו שלושה מתכוני פטריות שלא תרצו לפספס שהכנתי במיוחד בשבילכם. להמשיך לקרוא שלושה מתכוני פטריות שלא תרצו לפספס

לונדון למתקדמים – 7 מקומות שאסור לפספס בלונדון

קצ'פה ותירס בגריל

בפוסט הקודם שלי כתבתי בעיקר על לונדון מהזוית של חגיגות בר המצווה. הפעם, בתור ״לונדונית״ לשעבר (נו טוב, גרתי רק שנה, אל תהיו קטנוניים אני יודעת שזה מקנאה), אני רוצה לחלוק איתכם את הסודות שלי לעיר המגניבה הזאת ולהמליץ לכם על 7 מקומות שאסור לפספס בלונדון, חלקם מקומות שאהבתי לבלות בהם כשגרתי פה ויש גם מקומות חדשים שהכרתי. את היום הראשון בלונדון הקדשנו לסיבוב נוסטלגי במקומות האהובים עלינו, כך שזה היה ממש מזל שהמלון שבחרתי לנו היה בקרבת מקום. אחד הדברים שמאוד שימחו אותי היה לראות שאמנם עברו שבע שנים אבל המון חנויות נשארו בדיוק באותו המקום וישר הרגשתי כאילו אני בבית. להמשיך לקרוא לונדון למתקדמים – 7 מקומות שאסור לפספס בלונדון

הכדורגל ואני

אני אוהבת כדורגל. וזה לא מהיום. זה קרה הרבה לפני שבנות היו מגיעות למגרשים. אני ממש זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי שידור של משחק כדורגל. זה היה יום שבת ומצאתי את עצמי יושבת מרותקת לטרנזיסטור של אבא שלי ומקשיבה לשירים ושערים (כן! פעם הייתה תוכנית כזאת ברדיו ומשחקי כדורגל היה אפשר לשמוע או ללכת למגרש). מכבי חיפה ניצחה את ביתר ירושלים 2:1 וזאהי ארמלי כבש את שער הניצחון. זאת הייתה העונה שבה מכבי חיפה זכתה לראשונה באליפות. וואו אני ממש זוכרת את האושר שהציף אותי. מאותו היום הפכתי להיות אוהדת מושבעת של מכבי חיפה. הלכתי למשחקי כדורגל של הקבוצה בהתחלה עם אבא שלי ואחיי. כאשר התבגרתי קצת עם הבנים מהכיתה. יש משחקים שממש זכורים לי כאילו הם קרו אתמול. כמו הניצחון של מכבי חיפה על פריז סאן ז׳רמן, הניצחון של מנצ׳סטר יונייטד על באיירן מינכן בגביע האלופות, הניצחון של ארגנטינה במונדיאל עם השער של מראדונה בעזרת היד ועוד כמה. להמשיך לקרוא הכדורגל ואני

מג׳דרה קולומביאנית

שבוע שעבר ביום שישי בשעה 10 בבוקר נשמעה אצלי בבית בציפורי דפיקה בדלת. פתחתי את הדלת וארבע בנות דודות שלי עמדו שם מחייכות ונרגשות. לאחר כמה דקות שוב דפיקה בדלת והפעם בת דודתי וביתה עמדו בדלת נרגשות. ואז שוב, לאחר מספר דקות דפיקה אחרונה ואני פותחת את הדלת כבר לא נרגשת כלל מכיוון שבעבר השני עמדו אחותי וגיסותיי. וואו כמה זמן עבר מאז שנפגשנו! עבר כל כך הרבה זמן שאפילו לא דמיינתי  שיהיה כל כך פשוט, כיף וממלא לחדש את הקשר. יש לי משפחה גדולה, בעיקר מהצד של אבא שלי. עם הרבה דודים ובני ובנות דודים. יש לי המון זיכרונות טובים מהילדות שלי, מהחגים המשותפים שהיינו חוגגים יחדיו כאשר סבתי הייתה בחיים וכמובן שהיו עוד הרבה מפגשים כיפים. מכל מיני סיבות לא פגשתי את רובן בשנים האחרונות. אני יכולה לחשוב על מספר סיבות אבל כשחושבים עליהם הם בעיקר תירוצים. כך חלפו להן השנים ונוצר מן ריחוק כזה, ריחוק פיזי אבל ממש לא ריחוק בלב. להמשיך לקרוא מג׳דרה קולומביאנית

מרק שעועית שחורה

היום אני רוצה להכיר לכם את אחת השכונות הכי מגניבות בסנטיאגו. לכל עיר יש את השכונה הזאת (ברור שעבור כל אחד זה אינדיבידואלי). בבואנוס איירס למשל אני מאוד אוהבת את פלרמו, בחיפה את מרכז הכרמל ובסנטיאגו קוראים לשכונה הזאת: שכונת איטליה (ברור לכם שעם שם כזה גם אתם הולכים להתאהב). להמשיך לקרוא מרק שעועית שחורה

סלט עם רוטב אבוקדו משגע

האמת שאני די גרועה בסיכומים, אולי גרועה זו מילה קשה מדי אבל אני ממש לא מהאנשים שעושים סיכומים. לא זוכרת את עצמי יושבת לסכם לעצמי איך היתה השנה או התקופה האחרונה (הכי קרוב לפוסט סיכום היה פוסט הגעגוע שלי), אבל זה לא אומר שאי אפשר להתחיל באמצע החיים לסכם. כבר חשבתי לשבת לכתוב סיכום לפני כמה ימים ואז התחרטתי (כי אני לא עושה סיכומים…) אבל פתאום התחילו להופיע כל כך הרבה פוסטים של סיכומים, במיוחד אהבתי את הפוסט של חן יאקה שומרון והוא ממש גרם לי לרצות גם לעשות איזה סיכומון קצר כי תכלס השנה הזאת באמת ראויה לסיכומים. אז הנה הסיכום השנתי שלי:
להמשיך לקרוא סלט עם רוטב אבוקדו משגע