אני מאוד אוהבת לארח.
מניחה שזה עובר בגנים.
זה לא משהו חדש.
דווקא די ישן.
גם לפני השליחות.
לצ׳ילה.
אהבתי לארח.
אני אוהבת לשבת עם ספרי הבישול שלי.
ולבחור מתכונים.
לבנות את המנות.
אוהבת.
להפתיע את האורחים.
במנות מיוחדות.
אני אוהבת לגוון.
ולהכין מדי פעם מתכונים חדשים.
גם לאורחים (משום מה אני לא כל כך בלחץ שמא המתכון לא יצליח).
אבל לפעמים.
יש.
דפיקה.
בדלת.
הפתעה.
פתאום.
יש אורחים.
איזה כיף!
אבל רגע.
מה עושים?
מה מגישים?
האם אתם מוכנים להפתעה?
יש לכם דברים שאפשר לשלוף?
נכון.
כולנו רוצים להיות מהמארחים המתוקתקים.
אלה שאי שאפשר להפתיע אותם.
אלה שיש להם במקפיא משהו שאפשר לשלוף.
להדליק את התנור.
ותוך כמה דקות.
הבית מתמלא בריח משגע.
האורחים מרוצים.
וגם אנחנו.
שיחקנו אותה.
