מתכונים וסדנאות בישול לטיני בצפון
אחד המאכלים הכי פופולרים ביבשת הוא האמפנדס ולכל מדינה יש את הגירסה שלה. כאן בצ'ילה קוראים לאמפנדס הצ׳ילאני אמפנדה דה פינו. הצ'ילאנים משתמשים בבשר בקר חתוך או מפורר במזלג ומכניסים גם זיתים שחורים וביצה קשה. האמפנדס בקר של צ'ילה הוא בדרך כלל אפוי ודי גדול. בעיירה המקסימה פומיירה (עיירה שמתאפיינת במוצרי חרס מיוחדים) אפשר למצוא אפילו אמפנדס צ׳ילאני בגודל קילו! להמשיך לקרוא אמפנדס צ׳ילאני (או אמפנדה דה פינו)
האמת היא שסנטיאגו היא לפעמים מאוד מבלבלת. מצד אחד היא סופר מודרנית: בניינים גבוהים, אזורי קניות מפותחים, שכונות סגורות, מכוניות חדשות ובתים עם בריכות פרטיות ומצד שני לפעמים מרגישים כאילו הם עדיין חיים בשנות ה -80 (ולא רק בגלל שזאת המוסיקה העיקרית שהם שומעים) וכל נושא הבריאות עדיין די רחוק מהם.
זה מורגש במיוחד כאשר נכנסים לסופרמרקט. הסופרמקטים פה הם מאוד גדולים ואפשר למצוא בהם הכל החל מאוכל כמובן וכלה במכשירי חשמל, מיטות, כלי כתיבה, בגדים ועוד. בשנה הראשונה שלנו פה הנסיכה הייתה מבקשת שנלך לקניון במקום לסופרמרקט… להמשיך לקרוא עוגת Tres Leches
ערב בנות זה תמיד כיף ולא משנה באיזה שפה. את ערב הבנות האחרון שהשתתפתי בו ארגנה לורי, זה הערב השני שלורי מארגנת לנו ולצערי נראה לי שגם האחרון מכיוון שתיכף הם עוברים לבואנוס איירס (איזה כיף להם). הערב הראשון היה ערב אמנותי שבו נסענו לסטודיו של ציירת וכל אחת קיבלה בד קנבס, בחרה לעצמה ציור (החמניות או starry starry night של ואן גוך) ועשתה כמיטב יכולתה כדי שהציור שלה ייצא דומה למקור. זה היה ערב מאוד מהנה, לורי דאגה לנו גם לכיבוד וליין וכך ישבנו לנו חבורה של בנות עם כוס יין ופטפטנו וציירנו לסירוגין. להמשיך לקרוא סלט Pebre ולביבות דלעת Sopaipillas
האמת שלא תכננתי להעלות עוד פוסט השבוע, אבל הייתי חייבת לשתף אתכם במשהו שהכנתי ויצא לדעתי מצוין ואפילו מתאים לפסח וגם כמובן לרגישים לגלוטן. בזמן שהכנתי את הטורטיות שבוע שעבר, גלגלתי את הבצק לכדורים לטורטיה והתחושה והמרקם של הבצק גרמו לי להיזכר בקובה מבושלת למרק. החלטתי שאני פשוט חייבת לנסות להכין קובה מקמח תירס למרק חמוץ.
מבלי להתעצל, נכנסתי למטבח והכנתי בצק מקמח תירס, הכנתי מילוי של בשר, גלגלתי, בשלתי במרק (היה לי בדיוק מרק עדשים כתומות על הגז), טעמתי ויצא ממש ממש טעים. אז כמובן שאשתף אתכם במתכון. להמשיך לקרוא מרק חמוץ עם קובה מקמח תירס
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה שאכלתי אוכל מקסיקני. זה היה לפני די הרבה שנים באמסטרדם, היינו בחופשה זוגית נפלאה ובאחד הערבים נכנסנו ג׳ינג׳י פז ואני למסעדה מקסיקנית שהיתה מאוד פופולרית ועמוסה ולא כל כך ידענו מה להזמין. מכיוון שהדבר המקסיקני היחידי שהכרנו עד אותו ערב היה נאצוס, הזמנו מנה שבה כל אחד יכול להרכיב לעצמו את הטורטיה שלו, עם סוגים שונים של רטבים וסוגי בשר שונים שאפשר להכניס לתוך הטורטיה. פשוט התמוגגנו מהטעמים, כל דבר שטעמנו היה כל כך טעים, מיוחד ושונה.
זו היתה חוויה כל כך מוצלחת שמאז אנחנו משחזרים אותה מדי פעם בבית ועורכים ארוחות ערב מקסיקניות שבהן מניחים כמה אפשרויות על השולחן וכל אחד שם בטורטיה שלו כרצונו. גם הילדים מאוד אוהבים לאכול בצורה הזו, הם יכולים לטעום מכל המבחר שיש על השולחן ולהחליט מה להכניס לטורטיה. להמשיך לקרוא טורטיה מקמח תירס ו Tinga de Pollo
אחד הדברים הראשונים והבסיסיים שלומדים אחרי שנוחתים בצ׳ילה בהנחה שלמדתם כמה מילים בסיסיות בספרדית כמו: Hola, Me llamo Vicky, Mucho gusto conocerte (בתרגום חופשי: שלום, קוראים לי ויקי ונעים להכיר אותך), הוא לשתות את הקוקטייל הלאומי שלהם וזה הפיסקו סאוור. להמשיך לקרוא פיסקו סאוור
אז אחרי שנה וחצי בניכר סיגל ושיפי הגיעו לבקר אותי וכמה כיף היה לנו ביחד שאי אפשר אפילו להסביר במילים. הכל התחיל בביקור של ג׳ינג׳י פז בארץ, בנוהל הרגיל קפה ועוגה אחר הצהריים אצל סיגל. קצת תמונות מצ׳ילה (ואי אפשר שלא להתלהב מהתמונות של צילה) וכמובן סיגל, שיפי ושבולת מתלהבות ואז ג׳ינג׳י פז זורק את השאלה לחלל האויר ״אולי תבואו לבקר את ויקי ואז גם תוכלו לבקר בכל המקומות המדהימים האלו ותוכלו לבקר בבית הקסום של סול על האגם?״ ובלי להתבלבל הן אמרו כן!!! (חוץ משבולת שרצתה מאוד לבוא אבל לא יכלה). להמשיך לקרוא אלפחורס צ׳ילאני
האמת – תכננתי לפתוח את הבלוג בתחילת המעבר לפה (לפני שנה וחצי בערך אבל מי סופר), אבל כמו שחלקכם ודאי מכירים את מה שאומרים על החלק הראשון של רילוקיישן: ההתחלה לא היתה פשוטה. הגענו לקצה העולם!!!! תרתי משמע. עכשיו צריך להתמודד עם הרבה דברים חדשים כמו שפה ותרבות שונים לגמרי מישראל, לטוב ולרע. להמשיך לקרוא חומוס אבוקדו
