מתכונים וסדנאות בישול לטיני בצפון
אתם יודעים מה אפשר למצוא בכל פינת רחוב בארגנטינה? פיצריה! הפתעתי אתכם? יש לי הרגשה שלפחות את חלקכם. מסתבר שאוכלים בארגנטינה עוד דברים חוץ מסטייקים. המטבח הארגנטינאי מושפע מאוד מהמטבח האיטלקי, בתחילת שנות העשרים הגיעו לארגנטינה מהגרים רבים מאיטליה, רובם התיישבו בבואנוס איירס בעיקר בשכונה הנקראת לה בוקה, שם גדל דייגו ארמנדו מראדונה. האיטלקים הביאו איתם לארגנטינה את המאכלים ואת המנהגים שלהם. כמו למשל המנהג לאכול ניוקי כל ה- 29 לחודש. להמשיך לקרוא פוגזטה
את הבלוג של דורית, סוויט דולי, אני מכירה כבר די הרבה זמן, היתה זאת יונית צוק שהכירה לי אותו כשהגעתי אליה לשיחת יעוץ. "את חייבת לעקוב אחריה" היא אמרה לי וכך עשיתי. מאז אני נהנית מהמתכונים הטעימים והקלים להכנה של דורית ומתפעלת מהדרך שהיא עושה ברשתות החברתיות. האמת היא שהאוכל שלה מזכיר לי לפעמים את האוכל של אמא שלי, אמנם לא גדלתי על המטבח היווני אבל מי יודע אולי יש דבר כזה אוכל חיפאי? כשהתחלתי לחשוב את מי אראיין לפינת הראיונות שלי היה לי ברור שאני אראיין את דורית בתור נציגת המטבח היווני.
אחרי בת – אל אביר אני עוקבת כבר תקופה די ארוכה, אני לא זוכרת איך בדיוק הגעתי אל הבלוג שלה אבל ברגע שהתוודעתי אליו הרגשתי בבית. האמת שזה לא מפתיע שהתחברתי לבלוג שלה, יש קשר הדוק בין המטבח הלטיני למטבח הספרדי. הרי הספרדים שלטו תקופה ארוכה במדינות אמריקה הלטינית, חומרי הגלם, מנהגים שונים והשפעות קולינריות אחרות עברו בצורה דו כיוונית ביניהם והתוצאה היא עושר קולינרי מרתק. בבלוג של בת – אל אפשר למצוא לצד המתכונים הספרדיים הקלאסיים גם מתכונים עם טוויסט ישראלי כמו שאני אוהבת. בפורים הייתי אמורה לבקר במדריד, טיול גיוס עם הבן שלי, אבל הקורונה התערבבה לי בתוכניות והטיול בוטל. לפני הנסיעה יצרתי קשר עם בת – אל לגבי הראיון הייתי בטוחה שאוכל לפגוש אותה לקפסיטו קטן במדריד ואפילו לעשות איתה סיור אוכל. אני כל כך מקווה שנוכל להיפגש בקרוב. אם בת – אל נראית לכם מוכרת אתם לא טועים, בימים אלה היא מכבבת בחדשות בתור השליחה שלנו במדריד.
ימים הזויים ומוזרים עוברים עלינו, תרחיש שאפילו מוחו של הפסימיסט הכי גדול לא היה יכול לדמיין. אבל הקורונה כבר כאן ואנחנו נדרשים להישאר בבתים לתקופה ארוכה, להעסיק את הילדים ואת עצמנו ולנסות לנהל סוג של שגרה. אני מודה שאני ממש מתקשה לנהל שגרה עכשיו, מתקשה להתפנות לדברים שחשבתי שאעשה לו רק יהיה לי זמן: הספר שאני רוצה לקרוא עדיין לא נפתח, הסידור בבית עדיין לא קרה (סידרתי את המקפיא אם זה נחשב), גם עדיין לא פניתי לסרוג כמו שתכננתי או ללמד את נויה לסרוג, אין לי חשק או סבלנות לצפות בסדרות, גם הזמן שיש לי עכשיו להתפנות לעסק שלי, לכתוב פוסטים, לבנות איזה אסטרטגיית שיווק לא קורית. הילדים הרבה במכשירים וכך גם אני, בעיקר גוללת מבלי באמת להפנים מה שאני קוראת ואני בעיקר מרגישה עמוסה ואני יודעת שזה עומס מנטלי. להמשיך לקרוא סלמון ברוטב מנדרינות
זהר היא הבלוגרית הראשונה שהכרתי גם מעבר למסך, עקבתי אחריה עוד לפני המפגש הפיזי. את זהר הכירה לי חברתי האהובה, לירון. זה קרה כשזהר הוציאה את הספר הראשון שלה, לירון שהיתה בשליחות בבלגיה שלחה אותי לקנות לה את הספר (ברור שקניתי גם עותק לעצמי). מאז התמכרתי לזהר, למתכונים המעולים שלה, לחוש ההומור הנהדר שלה, לנדיבות שלה, לאותנטיות שלה, לחריצות שלה, לתמונות שלה רוקדת (אז אני בעיקר מקנאה) ולטיולים האקזוטיים שלה ברחבי העולם. כשחזרתי לארץ והתחלתי לחשוב על להעביר סדנאות בישול בבית, לירון הציעה לי שניסע לדבר עם זהר, אז נסענו. בשדה ורבורג על כוס קפה ועוגת קלמנטינות ושמן זית זהר סיפרה לי איך היא התחילה עם סדנאות הבישול שלה, מה חשוב שיהיה בכל סדנה ועוד טיפים שאני משתמשת בהם עד היום. לא מזמן התחלתי לחשוב על לראיין בלוגרים לבלוג שלי, הבלוגרים שאני אראיין הם בלוגרי אוכל נישתיים (כמוני) ואני הכי שמחה שזהר תהיה זאת שתפתח את המדור החדש בבלוג שלי.
איך אני יודעת שאני בכל זאת שייכת למשפחה הגרעינית שלי? שאנחנו באמת קורצנו מאותם הגנים? אתם בטח מתפלאים שאני שואלת את השאלה הזאת, מה זה לא ברור מאליו? אז האמת היא שלא, ממש לא מובן מאליו. מאז ומתמיד הייתי שונה מהאחים שלי, לא רק במראה החיצוני (אגב, ככל שאני מתבגרת אנחנו נעשים יותר דומים) אלא גם בפנימיות שלי. להמשיך לקרוא פאי פרג צ'ילאני
